לתגובות


יום שבת, 18 באפריל 2020

מי אתה, אביגד ? / שלום נוי

ינואר 2013

אני יושב במטה הבחירות של מפלגת "יש עתיד" בכפר-סבא, נכנסת אישה זקנה אך מלאת מרץ. "באתי להתנדב", היא מכריזה, "קוראים לי מרגרט, אני בת שמונים וארבע ואני יכולה לעשות טלפונים ולשכנע אנשים להצביע ליאיר לפיד". "מי את? את מוכרת לי", שאלתי ומיד נזכרתי "את שכנה של יעקב אביגד". הייתי מרוצה שזכרוני פועל עדיין. היא עיוותה פניה ואמרה: "אל תזכיר לי את השם הזה !" והוסיפה כמה קללות שאני מתמלא בושה לכתוב אותן ושאינן מתאימות לגילה המתקדם.

המרכזיה הפדגוגית שכנה באולם הגדול, בקומה השנייה של בית הספר ע"ש אהרונוביץ בכפר-מל"ל. היה זה מרכז להשאלת סרטונים ועזרי לימוד. עזרים אלה היו יקרים לרכישה וזו הסיבה שמשרד החינוך הקים מרכזיות להשאלתם לבתי הספר בכל רחבי הארץ. מנהל המרכזיה הפדגוגית בכפר מל"ל היה אליעזר כהן, שהיה המחנך שלי בכיתה ח' והמזכירה היתה פנינה כברי. מן היום הראשון לעבודתי, כמורה בבית ספר "הדר", ניצלתי את המרכזיה הפדגוגית ושאלתי ציוד להוראה טובה יותר לתלמידי החינוך המיוחד אותם לימדתי. בסוף השנה הראשונה לעבודתי כמורה, פנה אלי אליעזר כהן והציע לי לעזור לו בהעברת המרכזיה הפדגוגית מבית ספר כפר מל"ל להוד השרון ובהמשך, לעבוד במקום. הסכמתי בשמחה ולאחר כשנה הוא פרש ואני זכיתי לנהל את המקום.

המרכזיה לא התפתחה בהוד השרון בשל העדר תקציבים עירוניים ואני יזמתי את העברתה לכפר סבא. המרכזיה הפדגוגית הפכה למרכז השתלמויות והדרכה ושינתה את שמה ל"מרפ"ד – מרכז פדגוגי".

זמן קצר לאחר שעברנו ממבנה זמני בכפר סבא להיכל התרבות העירוני, נחת אצלנו יעקב אביגד. "באתי לארגן השתלמויות בנושא תולדות ארץ ישראל", הציג את עצמו והוסיף "אביא לכאן את טובי המרצים בארץ".

למזכירה פנינה נוספה מזכירה נוספת, ניצה קרני, אשר התרשמה מאוד מיעקב. כאשר ראיתי את רשימת המרצים, צד את עיני שם מוכר, שם של אדם שכתבו עליו בעיתון. לא שם של מומחה לתולדות ארץ ישראל, אלא של נאשם במעילה כספית. ביררתי במחלקה להשתלמות והתברר שכל המרצים שהביא יעקב אביגד, כולל הוא עצמו, ריצו תקופת מאסר בכלא. שם בכלא, באגף לבעלי צווארון לבן, למדו לימודים אקדמיים ועשו תואר ושם גם החליטו לארגן את הקורס. "את חובם לחברה שילמו", אמרתי לעצמי "נאפשר להם להרצות כחלק מתהליך שיקום". הקורס התנהל כהלכה, במשך שנתיים יצאו ובאו מרצים ומורים וכולם היו מלאי שבח והלל. למחמאות מיוחדות ורבות זכה יעקב אביגד אשר ידע וזכר תאריכים, שמות, אירועים ומראי מקום. היום היינו מכנים אותו "ויקיפדיה מהלכת".

כאשר הסתיים הקורס, סיפר לנו יעקב, שהחליט לעבור דירה מפתח תקוה לכפר-סבא. "התאהבתי במרכז הפדגוגי שלכם", אמר, "רינה אשתי, מלמדת פעם בשבוע בקונסרבטוריון בפתח תקוה ובשאר הימים מלמדת מוסיקה בכפר סבא". כך התחיל יעקב אביגד להגיע מידי יום שישי למרכז הפדגוגי. בימי חמישי היה מסיע את רינה ללמד מוסיקה בפתח תקוה ובזמן שחיכה לה, נהג להיכנס לקונדיטוריה בפתח-תקוה ולמלא את תא המטען של המכונית בעוגות. לרינה אסור היה לדעת על העוגות.

שכחתי לספר: יעקב אביגד היה שמן – מאוד שמן ! כמו כן, יעקב אביגד היה ימני בדעותיו – מאוד ימני !

בכל יום שישי בבוקר, נהג יעקב לעלות לספריה העירונית בקומה מעל המרכז הפדגוגי, קרא וצילם חומרים להרצאותיו במכללה לביטחון, במכללת בית ברל, במכללת אחווה ובמרכזי הדרכה שונים. בשעה עשר היה יורד לפינת הקפה שלנו ביחד עם יואל כהן, מנהל הספריה העירונית, שותים קפה, אוכלים עוגות מהקונדיטוריה המשובת בפתח תקוה ומדברים על פוליטיקה.

 שכחתי לספר: יואל כהן אהב עוגות - מאוד אהב ! כמו כן, יואל כהן היה שמאלני בדעותיו – מאוד שמאלני !

המרכז הפדגוגי היה סגור לקהל בימי שישי. המזכירה ניצה ואני ניצלנו את השקט של ימי שישי לסיכום השבוע ובעיקר עסקנו בהנהלת חשבונות. כמה פעמים ניסה יעקב אביגד לעשות אתנו עסקים: מכירת ספרים וחוברות, הפקת חומר לימודי ואפילו המרת צ'קים למזומן. בחוש שישי נזהרתי ולא הסכמתי לשום עסקה, אפילו במחיר סגירת מאגר העוגות מפתח-תקוה.

רינה אביגד הקפידה על בריאותה וכושרה הגופני, היא שמרה מכל משמר על תזונתו של יעקב השמן והקפידה לא להכניס דברי מאפה ומתוקים לביתם. רינה נפטרה מקריש דם בריאות בגיל צעיר מאוד (בת חמישים ושבע בלבד), ללא התראה מוקדמת וללא שום מחלה ממושכת. ביום בו נפטרה, הגעתי לביתו של יעקב ומצאתי אותו במטבח, מזיל דמעה ולידו שני קילוגרם של פיסטוק חלבי אותם פיצח וחיסל להפגת צערו. לאחר מותה של רינה המשיך יעקב להגיע מידי יום שישי למרכז הפדגוגי, אך הביא עוגות רק מקונדיטוריות בכפר-סבא.

ראש ממשלת ישראל יצחק רבין נרצח. יעקב אביגד (מאוד ימני, כבר אמרנו) הצדיק את הרצח ויואל כהן (מאוד שמאלני, כבר אמרנו) היה מזועזע והפסיק להגיע לפרלמנט יום שישי שלנו. נותרנו שלושה ללא פוליטיקה: ניצה מספרת איך החתן שלה מצליח בצבא ויהיה יום אחד רמטכ"ל (ניצה נפטרה ולא זכתה לראות איך החתן, גבי אשכנזי, אכן מתמנה לרמטכ"ל) ואני מספר על הנכדים המתרבים במשפחתנו.

יעקב אביגד צילם את ניצה ואותי ביום שישי 6 ביוני 1995

כשיצאתי לגמלאות, הפסיק יעקב להגיע בימי שישי. הוא הפסיק לצלצל וניתק כל קשר איתי ועם המרכז הפדגוגי. שמעתי שחלה ואיבד את מאור עיניו,  ביקרתי אותו מספר פעמים בביתו וגם בבית חולים כשאושפז, אבל הקשר לא חודש. יעקב נפטר ולי נודע הדבר רק למעלה מחודש לאחר מותו.

ואז החלו להגיע סיפורים על הלוואות שלא פרע, על משכון הדירה שלו, על כספים שגלגל לא ברור לאן. מרגרט כספי הייתה אחת מנפגעות יעקב.

ועדיין נשארתי עם השאלה: מי אתה יעקב אביגד ? גאון או נוכל ?

==========

קישורים:

### מסיבת פרידה מהמרכז הפדגוגי ב' - מתכנסים - 28-11-1999 - סרטון ביוטיוב

יום שלישי, 14 באפריל 2020

תקרת עץ וגג רעפים / שלום נוי

אוקטובר 2013

מערכת הבחירות לעיריית כפר סבא בעיצומה. יהודה בן חמו מציג מועמדותו בפעם השלישית, לאחר עשר שנות כהונה כראש העירייה. בכל מקום שנפגשים, מדברים על שחיתותו של ראש העיר, אשר דאג בעשר שנות כהונתו, לפתח יחסים עם קבלנים בכדי להשיג טובות הנאה אישיות. שוב ושוב עולה הנושא של שיפוץ בית ספיר, שעלה מיליונים מעל ומעבר למתוכנן, לשמחתם של הקבלנים.

את בית ספיר תכנן האדריכל מוטי בן חורין, אדריכל בעל שם שתכנן את בית אייזנברג ואת בית פלאטו שרון בסביון, את מצודת זאב ואת בית אסיה בתל אביב והכי חשוב את התוספת לבית יעל ושלום נוי בהוד השרון.

כשעזבנו את קיבוץ האון החלטנו לחזור להוד השרון. חיפשנו לקנות דירה והגענו לביתם של דניה ויוסי, ברחוב הנרקיס בשכון עממי. יוסי ודניה מכרו לנו בית קטן בן שני חדרים והמליצו בחום על השכנים בדו-משפחתי, קלרה ושלמה ברודי. קלרה הייתה עקרת בית ושלמה היה נגר גגות, ניצול שואה, אשר שרד את התופת של מחנה אושוויץ. זמן קצר לאחר שקנינו את הבית, סילקנו את הגדר שהפרידה בין החצר שלנו לחצר של משפחת ברודי ומאז אנחנו בקשרים של ידידות עד עצם היום הזה.

לאחר מלחמת ששת הימים, כאשר אסף עמד לצאת לאוויר העולם, הדירה הייתה קטנה וצפופה והחלטנו לשפץ ולהגדיל את הבית.

"אני מבין בנושאי בנייה ואני אטפל בנושא" אמר שולקו אביה של יעל, שהיה מנהל המשק בכפר הנוער מוסינזון ("המוסד"). 

"אני גידלתי את האדריכל מוטי בן חורין מאז שהיה ילד קטן ובא עם אביו למוסד. הוא חייב לי ויעשה זאת בחינם".

שמחנו, אבל היינו מודאגים. מוטי בן חורין אדריכל מפורסם ידוע בארץ ולא מתעסק בשטויות, של הרחבת בית קטן בשטח של חמישים מטרים מרובעים. שולקו קבע עם מוטי בשעה ארבע אחה"צ. יעל אפתה עוגה, הקפה היה מוכן ואנחנו ידענו מה לבקש מהאדריכל המפורסם. מוטי הגיע, נכנס לבית כרוח סערה, הציץ לחצר ואמר: "אני אשלח לכם תכניות ביום ראשון, תהיה לכם פה בונבוניירה", נכנס למכונית ונעלם. לא קפה, לא עוגה ולא שמע את בקשותינו.

ביום ראשון הגיעו התוכניות. נבהלנו. מסדרון באורך שני מטר חיבר את הבית הקיים לבית החדש, החלק החדש היה ריבוע של שבעה מטרים וכלל בתוכו: שירותים, מטבח, פינת אוכל וסלון. זה לא היה נורא כל כך, למרות שמטבח במרכז הבית, ללא הפרדה מפינת האוכל והסלון לא היו כל כך מקובלים בזמן ההוא. אבל הפירוט היה מופרע עוד יותר: קירות מבלוקים בבניה נקיה ללא טיח וצבע, רצפה של מרצפות מלבניות באלכסון מפינה לפינה, תקרת עץ עם רווחים וציפוי שחור של ניילון וצמר סלעים ביניהם, תקרת העץ צמודה לגג הרעפים, חיזוק הגג על ידי קורות עץ מרובעות כמו אדני רכבת בתוך הבית, פרזולי מתכת צבועים באדום לחיבור הקורות, ארובה גדולה במרכז הגג וחלונות הזזה גדולים עם מסתורים צבועים גם הם בצבע אדום. כמעט שכחתי: הגג מכוסה ברעפי סביון.

צלצלנו למוטי מבוהלים. "אנחנו רוצים בית נורמלי ולא בונבוניירה", אמרנו לו.

מוטי בן חורין נתן לנו כמה כתובות של בונבוניירות שהוא תכנן ונסענו לבדוק. זה היה פחות מפחיד משחששנו. החלטנו לאמץ את התוכנית. הכנסנו כמה שינויים קטנים בתוכניות הבניה ויצאנו לדרך.

"יש לי קבלן שיעשה את העבודה בחצי מחיר" אמר שולקו המבין גם בבניה, והזמין את ברוך קאופמן לעשות את העבודה. 

קאופמן עשה את העבודה בפחות מחצי המחיר, אבל המחיר ששילמנו היה גבוה ביותר:

    ברוך קאופמן יצק את היסודות והעמודים לא לפי התוכנית, חלק מהם הוא אפילו נאלץ לפרק ולצקת מחדש. את הטעויות בהבנת התוכנית הוא החביא בין היסודות ומתחת למרצפות.

הקירות נבנו עקומים. את זאת גילינו בזמן שבנינו את תקרת העץ: כאשר הגיעו לארובה במרכז החדר, לא הצליחו ליצור ריבוע. אהרון חבה, נגר הגגות ושותפו של שלמה ברודי, השכן שלנו, עזב בכעס את העבודה, כי הם נאלצו לפרק את תקרת העץ כולה ולבנות אותה מחדש לתיקון העיוות. תזכורת לקירות העקומים קיבלנו לאחר כמה שנים, כאשר ארון המטבח שהיה מחובר לקיר, קרס יום אחד ונפל וכלי האוכל שבתוכו התנפצו לרסיסים. מסתבר שאת הקירות העקומים כיסה הקבלן ברוך בשכבות של טיח להסתרת העיוות.

הרעפים שכיסו את הגג לא היו "רעפי סביון" ולא עמדו בתקן. מוטי בן חורין הגיע ודרש לפרק את כל הגג ולכסות מחדש ברעפים כנדרש בתוכניות הבניה. יומיים לא התקרבנו לבית מפחד הרעפנים, אשר נאלצו לפרק ולכסות בשנית את כל הגג, פחדנו שיזרקו את הרעפים מראש הגג אל הראש שלנו.

את הקיר המפריד בין המטבח לסלון היה צריך לבנות מבלוקים דקים, בבנייה "נקיה" ומודגשת ובקווים ישרים כמו לוח שחמט. "המהנדס שלכם לא מבין כלום בבניה" אמר ברוך הקבלן "הזול". הוא בנה קיר בלוקים רגיל, עם חיזוקים. "תכסו את הקיר בטפטים מנצרים וקש תוצרת חוץ, על חשבונו של קאופמן" פסק מוטי כשהגיע לראות את התקדמות הבניה.

אסף נולד. ברוך קאופמן נעלם. סיימנו את השיפוץ, חיבור החלק החדש לישן, עם קבלן נורמלי. נשארנו חייבים לברוך אלף לירות. הוא לא בא לגבות את החוב ואחרי מספר חודשים קנינו בכסף הזה את המכונית הראשונה שלנו, פורד אנגליה ישנה. אחרי חמש שנים צלצל קאופמן וביקש שנשלם את הכסף המגיע לו. הצעתי לו שניפגש אצל מוטי בן חורין לבוררות. הוא לא הגיע לבוררות עד היום.

תקרת עץ, קורות חיזוק, קיר מצופה בטפט וארון תלוי

הרבה שנים עברו מאז. מוטי בן חורין תכנן הרבה בתים. ברוך קופמן הלך לעולמו. בעיתון "הארץ" מראיינים את מוטי בן חורין וכך הוא מספר:

"יום אחד התקשרה אלי עיתונאית שסיפרה לי, שסביב הבניין שלי (בית ספיר) מתרחשת שערורייה, שבונים שם קומה נוספת. עיריית כפר סבא פנתה אלי בזמנו לבדוק אפשרות לבנות עוד קומה. אני מסרתי להם תכנית אבל הם עשו משהו שונה לגמרי. העיתונאית שהתקשרה המליצה לי לא לבוא לשם כי אני עלול לקבל דום לב. נפגשתי עם ראש העיר ואמרתי לו: "על הבניין יש שלט מתכת עם השם שלי, למה לא מצאת לנכון להרים טלפון?" אז הוא אמר שאמרו לו שנפטרתי. שאלתי אותו: "אם חשבת שהאדריכל מת, למה לא שלחת מכתב תנחומים לאשתו?" הלכתי לשם וראיתי את התוספת ובעיני זה דווקא נפלא. זה כל כך נורא שאולי יגרום לאנשים להעריך את מה שעשיתי".


==========

הערות:

צביעת התמונה בתוכנת מיי הריטג'


קישורים:

### מוטי בן חורין – ויקיפדיה