ינואר 2013
אני יושב במטה הבחירות של מפלגת "יש
עתיד" בכפר-סבא, נכנסת אישה זקנה אך מלאת מרץ. "באתי להתנדב", היא
מכריזה, "קוראים לי מרגרט, אני בת שמונים וארבע ואני יכולה לעשות טלפונים
ולשכנע אנשים להצביע ליאיר לפיד". "מי את? את מוכרת לי", שאלתי
ומיד נזכרתי "את שכנה של יעקב אביגד". הייתי מרוצה שזכרוני פועל עדיין.
היא עיוותה פניה ואמרה: "אל תזכיר לי את השם הזה !" והוסיפה כמה קללות
שאני מתמלא בושה לכתוב אותן ושאינן מתאימות לגילה המתקדם.
המרכזיה הפדגוגית שכנה באולם הגדול, בקומה
השנייה של בית הספר ע"ש אהרונוביץ בכפר-מל"ל. היה זה מרכז להשאלת
סרטונים ועזרי לימוד. עזרים אלה היו יקרים לרכישה וזו הסיבה שמשרד החינוך הקים
מרכזיות להשאלתם לבתי הספר בכל רחבי הארץ. מנהל המרכזיה הפדגוגית בכפר מל"ל
היה אליעזר כהן, שהיה המחנך שלי בכיתה ח' והמזכירה היתה פנינה כברי. מן היום
הראשון לעבודתי, כמורה בבית ספר "הדר", ניצלתי את המרכזיה הפדגוגית
ושאלתי ציוד להוראה טובה יותר לתלמידי החינוך המיוחד אותם לימדתי. בסוף השנה
הראשונה לעבודתי כמורה, פנה אלי אליעזר כהן והציע לי לעזור לו בהעברת המרכזיה הפדגוגית
מבית ספר כפר מל"ל להוד השרון ובהמשך, לעבוד במקום. הסכמתי בשמחה ולאחר כשנה
הוא פרש ואני זכיתי לנהל את המקום.
המרכזיה לא התפתחה בהוד השרון בשל העדר
תקציבים עירוניים ואני יזמתי את העברתה לכפר סבא. המרכזיה הפדגוגית הפכה למרכז השתלמויות
והדרכה ושינתה את שמה ל"מרפ"ד – מרכז פדגוגי".
זמן קצר לאחר שעברנו ממבנה זמני בכפר סבא
להיכל התרבות העירוני, נחת אצלנו יעקב אביגד. "באתי לארגן השתלמויות בנושא
תולדות ארץ ישראל", הציג את עצמו והוסיף "אביא לכאן את טובי המרצים
בארץ".
למזכירה פנינה נוספה מזכירה נוספת, ניצה
קרני, אשר התרשמה מאוד מיעקב. כאשר ראיתי את רשימת המרצים, צד את עיני שם מוכר, שם
של אדם שכתבו עליו בעיתון. לא שם של מומחה לתולדות ארץ ישראל, אלא של נאשם במעילה
כספית. ביררתי במחלקה להשתלמות והתברר שכל המרצים שהביא יעקב אביגד, כולל הוא עצמו,
ריצו תקופת מאסר בכלא. שם בכלא, באגף לבעלי צווארון לבן, למדו לימודים אקדמיים
ועשו תואר ושם גם החליטו לארגן את הקורס. "את חובם לחברה שילמו", אמרתי
לעצמי "נאפשר להם להרצות כחלק מתהליך שיקום". הקורס התנהל כהלכה, במשך
שנתיים יצאו ובאו מרצים ומורים וכולם היו מלאי שבח והלל. למחמאות מיוחדות ורבות זכה יעקב אביגד אשר ידע וזכר תאריכים, שמות, אירועים ומראי מקום. היום היינו מכנים אותו "ויקיפדיה מהלכת".
כאשר הסתיים הקורס, סיפר לנו יעקב, שהחליט
לעבור דירה מפתח תקוה לכפר-סבא. "התאהבתי במרכז הפדגוגי שלכם", אמר, "רינה
אשתי, מלמדת פעם בשבוע בקונסרבטוריון בפתח תקוה ובשאר הימים מלמדת מוסיקה בכפר
סבא". כך התחיל יעקב אביגד להגיע מידי יום שישי למרכז הפדגוגי. בימי חמישי
היה מסיע את רינה ללמד מוסיקה בפתח תקוה ובזמן שחיכה לה, נהג להיכנס לקונדיטוריה בפתח-תקוה
ולמלא את תא המטען של המכונית בעוגות. לרינה אסור היה לדעת על העוגות.
שכחתי לספר: יעקב אביגד היה שמן – מאוד
שמן ! כמו כן, יעקב אביגד היה ימני בדעותיו – מאוד ימני !
בכל יום שישי בבוקר, נהג יעקב לעלות לספריה
העירונית בקומה מעל המרכז הפדגוגי, קרא וצילם חומרים להרצאותיו במכללה לביטחון,
במכללת בית ברל, במכללת אחווה ובמרכזי הדרכה שונים. בשעה עשר היה יורד לפינת הקפה
שלנו ביחד עם יואל כהן, מנהל הספריה העירונית, שותים קפה, אוכלים עוגות מהקונדיטוריה המשובת בפתח תקוה ומדברים על
פוליטיקה.
שכחתי לספר: יואל כהן אהב עוגות - מאוד אהב ! כמו כן, יואל כהן היה שמאלני בדעותיו – מאוד
שמאלני !
המרכז הפדגוגי היה סגור לקהל בימי שישי. המזכירה ניצה
ואני ניצלנו את השקט של ימי שישי לסיכום השבוע ובעיקר עסקנו בהנהלת חשבונות. כמה פעמים ניסה יעקב
אביגד לעשות אתנו עסקים: מכירת ספרים וחוברות, הפקת חומר לימודי ואפילו המרת
צ'קים למזומן. בחוש שישי נזהרתי ולא הסכמתי לשום עסקה, אפילו במחיר סגירת מאגר
העוגות מפתח-תקוה.
רינה אביגד הקפידה על בריאותה וכושרה
הגופני, היא שמרה מכל משמר על תזונתו של יעקב השמן והקפידה לא להכניס דברי מאפה
ומתוקים לביתם. רינה נפטרה מקריש דם בריאות בגיל צעיר מאוד (בת חמישים ושבע בלבד),
ללא התראה מוקדמת וללא שום מחלה ממושכת. ביום בו נפטרה, הגעתי לביתו של יעקב
ומצאתי אותו במטבח, מזיל דמעה ולידו שני קילוגרם של פיסטוק חלבי אותם פיצח וחיסל
להפגת צערו. לאחר מותה של רינה המשיך יעקב להגיע מידי יום שישי למרכז הפדגוגי, אך הביא עוגות
רק מקונדיטוריות בכפר-סבא.
ראש ממשלת ישראל יצחק רבין נרצח. יעקב אביגד
(מאוד ימני, כבר אמרנו) הצדיק את הרצח ויואל
כהן (מאוד שמאלני, כבר אמרנו) היה מזועזע והפסיק להגיע לפרלמנט יום שישי שלנו.
נותרנו שלושה ללא פוליטיקה: ניצה מספרת איך החתן שלה מצליח בצבא ויהיה יום אחד
רמטכ"ל (ניצה נפטרה ולא זכתה לראות איך החתן, גבי אשכנזי, אכן מתמנה לרמטכ"ל) ואני
מספר על הנכדים המתרבים במשפחתנו.
יעקב אביגד צילם את ניצה ואותי ביום שישי 6 ביוני 1995
כשיצאתי
לגמלאות, הפסיק יעקב להגיע בימי שישי. הוא הפסיק לצלצל וניתק כל קשר איתי ועם המרכז הפדגוגי. שמעתי
שחלה ואיבד את מאור עיניו, ביקרתי אותו
מספר פעמים בביתו וגם בבית חולים כשאושפז, אבל הקשר לא חודש. יעקב נפטר ולי נודע
הדבר רק למעלה מחודש לאחר מותו.
ואז
החלו להגיע סיפורים על הלוואות שלא פרע, על משכון הדירה שלו, על כספים שגלגל לא
ברור לאן. מרגרט כספי הייתה אחת מנפגעות יעקב.
ועדיין נשארתי עם השאלה: מי אתה יעקב
אביגד ? גאון או נוכל ?
==========
קישורים:
