סיפורי גנאלוגיה - חלק ה': סיפור חייה של ציפורה ברס

 יום השואה 2020

שואת יהודי אירופה עוברת כחוט השני בכל עץ משפחה של יהודים יוצאי אירופה. גם בסיפורים השונים בבלוג שלי נמצאים סיפורים המתחברים לשואה ובתחתיתו של דף זה ניתן למצוא את הקישורים לחלק מהסיפורים.

את סיפור חייה של ציפורה ברס בחרתי להביא כלשונו, כפי שסיפרה למיכל רוזנברג ופורסמה בספר "השתיקה שהופרה" בהוצאת עיריית עפולה, עיר מגוריה.

אחת מאותם ארבעת הילדים היא יפעת, שפרסמה את הסיפור ביום השואה האחרון, אותו העברנו סגורים בבתים בשל הקורונה. במקום זיכרון בסלון ראינו זיכרון בזום. זיכרונותיהם של אנשים הם נכס אדיר לסיפורים הגנאלוגיים ופרסום תמונות הוא רק בונוס שתרומתו לסיפור לא תסולא בפז. בתמונה: ציפורה ובן של בן דודה, בצלאל גוטר.

ציפורה נפטרה ממחלה קשה ב - 31 בינואר 2007 והיא בת 68 בלבד.

==========

קישורים: 

סיפור חייהם של בני משפחה קרובים 

### סיפור חיים של עדה (דשה) לזר (פטר) - עיריית רעננה

### סיפור חיים של אברהם (אלברטו) לזר  - עיריית רעננה

### סיפור חייו של שלמה רוכמן - בבלוג זה

### סיפור חייהם של פישל ופרידה שטיינברוך - בבלוג זה

סיפורי גנאלוגיה – חלק ו': ויקיפדיה / שלום נוי

דצמבר 2000

ויקיפדיה היא מקור מאוד לא מהימן לחקר גנאלוגי. אנציקלופדיה שיתופית וחוכמת המונים לא תמיד מדייקים בפרטים מצד אחד ומצד שני ההחלטה מי יקבל ערך בויקיפדיה ומי לא יקבל מאוד מוזרה.

עם צאתי לפנסיה מוקדמת החלטתי ללמוד בקורס לבניית אתרים באינטרנט אשר היה בראשית דרכו. אחד האתרים שבניתי היה האתר של ראש ירוק. ראש ירוק היה מרכז פרטי ללימודי ארץ ישראל ואמנות. דנצ'ו ונעמי ארנון, המייסדים והבעלים של ראש ירוק, פנו ובקשו שאבנה להם אתר לקידום המרכז. האתר שבניתי היה מאוד יפה לטעמי, ומאוד פעיל: פרסום פעילויות עתידיות ותיעוד פעילויות שהיו, על רקע נופי ארץ ישראל ובהמשך נופים מן העולם. כאשר גיליתי את ויקיפדיה מיהרתי לכתוב ערך על ראש ירוק והכנסתי למערכת. תוך זמן קצר מחקו אנשי ויקיפדיה את הערך שכתבתי, בטענה שזהו גוף פרטי ו"אנחנו לא עוסקים בקידום עסקים פרטיים".

ניסיתי לערער על ההחלטה והבאתי דוגמאות של גופים פרטיים אחרים ודומים שכן הוכנסו לויקיפדיה, אך ללא הואיל. לא אמרתי נואש וכתבתי ערך על דנצ'ו ארנון, צלם עיתונאי ומורה דרך מוכשר אשר הוציא לאור ספרים רבים. גם את הערך הזה פסלו ומחקו. יודעי דבר אמרו לי, שיש צורך בקישורים פנימיים בתוך המערכת וכך יתקשו ולא יוכלו לפסול. נזכרתי כי אביו של דנצ'ו היה חתן פרס ישראל. מיהרתי לויקיפדיה ותחת הערך "פרס ישראל", גיליתי את שמו של יצחק ארנון כשם שצריך לכתוב עליו ערך. ישבתי וכתבתי ערך על יצחק ארנון, הזכרתי שהוא אביו של דנצ'ו. אחרי שהמערכת אישרה את הערך, הכנסתי בשנית את הערך על דנצ'ו ציינתי שהוא בנו של חתן פרס ישראל, נשוי לנעמי וכן כתבתי, כמובן, שהם הקימו והם הבעלים של ראש ירוק. הקישור הפנימי עזר ראש ירוק הוכנסה לויקיפדיה !

עץ המשפחה שלי הכולל בתוכו יותר מחמשת אלפים אנשים, טומן בחובו מאות סיפורים גנאלוגיים והרבה סיפורי חיים מרתקים. אני בחרתי לכתוב את אותם סיפורים שמצאו חן בעיני, יש עוד. אני משאיר את המשימה לאחרים  אבל בכדי להקל ולו במעט על "האחרים", הכנתי רשימה. הרשימה היא של אנשים, אשר "אושרו להיכנס" לויקיפדיה, לא אנשים חשובים בהכרח אלא כאלה ששמם פשוט "זכה" לקבל ערך בויקיפדיה.

הרשימה מסודרת לפי סדר אלף בית של שמות משפחה, כי כך נהוג שם, בויקיפדיה, (בסוגריים: מספר ה"צעדים" אלי באילן היוחסין):

• ישראל דב אודסר ("בעל הפתק") - נולד בשנת 1886 ונפטר בשנת 1994, מייסד זרם בחסידות ברסלב.(9)
  
• דוד יצחק אונרייך – נולד בשנת 1907 ונפטר בשנת 1957, מתאבק בינלאומי ואלוף עולם במכביה.(6)
• חיים אלקן - נולד בשנת 1945, קצין בחיל שריון בדרגת אל"מ בחטיבה 421. (6)
• אנדד אלדן – נולד בשנת 1924 בשם אברהם בלייברג, משורר ישראלי.(4)
• אשכר אלדן כהן – נולדה בשנת 1959, אמנית בינתחומית ופעילה חברתית פמיניסטית.(5)
• אברהם אלוני – נולד בשנת 1932 ונפטר בשנת 2010, ראש המועצה המקומית ואחר כך ראש עיריית קרית שמונה.(7)
• יעקב אליאב - נולד בשנת 1917 ונפטר בשנת 1985, לוחם מחתרות, ממקימי מחתרת לח"י ואחראי לפעולות התכנון במחתרת אצ"ל. (10)
• אברהם אלרן – נולד בשנת 1948 בשם אברהם לייזרוביץ' ונהרג בשנת 1985, אל"מ בצה"ל, ס. מפקד יחידת הקישור ללבנון.(9)
• אהרון אמר – נולד בשנת 1937, שחקן כדורגל בעמדת חלוץ במכבי חיפה ולזכותו 14 הופעות במדי נבחרת ישראל (7).
• חנוך ארנטרוי – נולד בשנת 1854 ונפטר בשנת 1927, רב אורטודוקסי ואב בית דין במינכן.(10)
• זאב בונן – נולד בשנת 1926 בשם זאב בוכבינדר ונפטר בשנת 2010, מהנדס ומומחה לטילים, מנכ"ל רפא"ל.(8)
• סמי בירנבך – נולד בשנת 1948, זמר ישראלי וחבר להקת מינימל קומפקט.(9)
• ענבל גבריאלי – נולדה בשנת 1975, אשת תקשורת ופוליטיקאית, כיהנה כחברת כנסת בכנסת ה-16 מטעם הליכוד. (9)
• בועז גולדברג - נולד בשנת 1968, שופט בית דין לעבודה. (7)
• שמואל ("מילה") גינזבורג - נולד בשנת 1918 ונפטר בשנת 1991, כדורגלן ישראלי, שיחק בעמדת קיצוני שמאלי במכבי תל אביב ובנבחרת ישראל. (10)
• דורית גרימסון - נולדה בשנת 1950, הייתה הגברת הראשונה של איסלנד בעת כהונת בעלה כנשיא המדינה. (10)
• אלעזר גרנות - נולד בשנת 1927 ונפטר בשנת 2013, פוליטיקאי, משורר, עיתונאי וסופר, כיהן כחבר כנסת מטעם המערך.(10)  
• יעקב הולנדר – נולד בשנת 1928 ונפטר בשנת 2014, מלחין ישראלי שזכה בפרסים רבים.(10)
• יובל נוח הררי – נולד בשנת 1976, היסטוריון ומרצה בכיר באוניברסיטה העברית.(6)
• אפרים טובנהויז – נולד בשנת 1908 ונפטר בשנת 1983, סופר, עתונאי, מחלוצי היישוב ובוניו.(7)
• מאיר טובנהויז – נולד בשנת 1865 ונפטר בשנת 1938, רב, עיתונאי, מייסד הספריה העברית הראשונה וגן הילדים הראשון בצפת וממייסדי "בני ברית".(7)
• שמואל כהן יוחננוף – נולד בשנת 1867 ונפטר בשנת 1952, ממייסדי שכונת הבוכרים בירושלים וממייסדי העיר תל אביב.(7)
• אסתר מרים צימר לדרברג – נולדה בשנת 1922 ונפטרה בשנת 2006, מדענית בתחום הגנטיקה המיקרוביולוגית.
• יהושע לדרברג – נולד בשנת 1925 ונפטר בשנת 2008, ביולוג מולקולרי וחתן פרס נובל לרפואה.(10)
• דליה לוין – נולדה בשנת 1946, אמנית ואוצרת, היתה המנהלת והאוצרת הראשית של מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית.(7)
• עקיבא ליברכט - נולד בשנת 1876 ונפטר בשנת 1958, היה מראשוני פתח תקוה וראש ועד המקום. נקבע רחוב על שמו בפתח תקוה.(8)
• שלמה מוסיוף – נולד בשנת 1852 ונפטר בשנת 1922, רב, אספן, חכם ומקובל, ממייסדי שכונת הבוכרים בירושלים.(8)
• שלמה מוסיוף - נולד בשנת 1925 ונפטר בשנת 2015, מולטי מליונר ישראלי שחי בלונדון, מייסד "תכשיטי מוסיוף". (9)
• משה נחשון – נולד בשנת 1888 בשם משה קיפר ונפטר בשנת 1977, פדגוג מייסד הגימנסיה העברית ברובנה ומורה בגימנסיה הרצליה בתל אביב במשך 35 שנים.(10)
• ישראל פוגל – נולד בשנת 1949, שחקן כדורגל בעמדת חלוץ מרכזי ולזכותו שש הופעות במדי נבחרת ישראל.(7)
• אבי פילוסוף – נולד בשנת 1946, עורך דין ומנהל חברות כלכליות שונות.(7)
• אבשלום אלכסנדר פקנטגר – נולד בשנת 1916 ונפטר בשנת 2007, קצין בכיר בצבא הפולני ופעיל במכון היהודי היסטורי בורשה.(4)
• מאיר פקנטרגר נולד בשנת 1913 ונפטר בשנת 1960, סופר משורר ומייסד מועדון הסופרים והמשוררים באידיש.(3)
• איתן פריבר – נולד בשנת 1926 ונפטר בשנת 2006, שחקן תיאטרון וקולנוע.(10)
• אידה פריבר -  נולדה בשנת 1902 ונפטרה בשנת 1989, סופרת ישראלית, חלוצה ופעילה ב"הגנה" ו"ארגון אימהות עובדות".(11)
• נינה צ'ילובה – שרת התרבות של בולגריה.(10)
• אסתר רחל קמינסקה – נולדה בשנת 1870 ונפטרה בשנת 1925, שחקנית בתיאטרון הפולני ומייסדת התיאטרון היהודי בורשה.(10)
• אדם קנת – נולד בשנת 1995, שחקן ומדבב ישראלי.(6)
• גיורא קנת – נולד בשנת 1954, זמר, מלחין ומדבב ישראלי.(6)
• נתן קנת – נולד בשנת 1921 ונפטר בשנת 2005, מראשוני עורכי הדין בישראל וממקימי משטרת ישראל ומשרד המשפטים.(8)
• שלמה קפלנסקי – נולד בשנת 1884 ונפטר בשנת 1950, מנהיג מפלגת פועלי ציון ומנהל הטכניון בחיפה.(10)
• שמואל (מוני) קרויזר – נולד בשנת 1922 ונפטר בשנת 1997, רב, חוקר, סופר, עורך ומתרגם.(10) 
  
• שמחה שולמן – נולד בשנת 1859 ונפטר בשנת 1944, איש ציבור ומייסד בית מושב זקנים ונשיא בני ברית בצפת.(9)
• אלכסנדר שור - נולד בשנת 1881 ונפטר בשנת 1943, מרצה להיסטוריה ותרגום באוניברסיטה העברית. (10)
• שמואל שור - נולד בשנת 1915 ונפטר בשנת 2007, פרופסור לרדיולוגיה בבית חולים איכילוב בתל אביב (10)
• חזי שירזלי – נולד בשנת 1969, כדורגלן עבר ישראלי, חלוץ בקבוצת בני יהודה תל אביב.(10)
• גיל שפר - נולד בשנת 1969, איש מינהל ציבורי ישראלי, שימש כראש הסגל ומנהל לשכת ראש הממשלה. (10)
• אמה תלמי – נולדה בשנת 1905 ונפטרה בשנת 2004, ממקימי קיבוץ משמר העמק וחברת כנסת מטעם מפ"ם במשך 11 שנים.(6)
• יגאל תלמי – נולד בשנת 1934 ונפטר בשנת 2001, קצין ובעל עיטור מופת על חלקו במבצע ירקון.(5)
• מאיר תלמי – נולד בשנת 1909 ונפטר בשנת 1994, מזכיר הקיבוץ הארצי וחבר כנסת מטעם מפ"ם.(6)
• עמירם תמרי – נולד בשנת 1913 ונפטר בשנת 1981, צייר ומאייר וחתן פרס דיזנגוף לציור.(9)

*****

. . . אתם, "האחרים", מוזמנים לבדוק את הקשר הגנאלוגי ולכתוב סיפור על מי מחמישים ה"מפורסמים" ברשימה למעלה, או כל סיפור אחר.

ב ה צ ל ח ה !

==========

קישורים:

### ויקיפדיה 

### לרשימת כל הסיפורים בבלוג

סיפורי גנאלוגיה - חלק ד': משפחת בן דוד / שלום נוי

ספטמבר 2006

אנחנו מוזמנים לחתונה של שני אלישע ושילה בן דוד. החתונה נערכה בח'ירבת צורה מול נחושה.

על גבעת טרשים, סלעים וקוצים באמצע השום מקום עבדו בני משפחת בן דוד והכשירו את השטח, לערוך שם את טקס החתונה. אמנם בהזמנה לחתונה היה כתוב להגיע בנעלי הליכה נוחות ולא בנעלי עקב, אבל שרידי הקוצים במגרש החניה והצורך לטפס על סלעים הפך את החתונה לאירוע מיוחד במינו. החתן, שילה וכל אחיו הם שעבדו לילות כימים והכשירו את אותה גבעה שכוחת אל לחתונה.

כמה אחים יש לשילה?

בנימין (בני) בן דוד, אביו של שילה, היה נשוי לאסתר ונולדו להם שלושה ילדים. אסתר נהרגה בגיל צעיר מאוד ובני נישא מחדש לרות. שילה הוא הבן הבכור של רות ובני ואחריו נולדו שמונה אחים ואחיות.

חתונה היא תמיד "חגיגה" לגנאלוגים: מוסיפים ענף נוסף לאילן היוחסין ומגלים תגליות. כאשר הוספתי את הענף של שילה לעץ המשפחה, גיליתי המון צאצאיות במשפחת בן דוד שנקראות בשם אסתר, כשם ראשון או שני. למה ?

אסתר (אֶסי) ספקטור נולדה בניו יורק בארצות הברית בשנת תש"ח, שנת הקמת מדינת ישראל. היא גדלה בבית דתי מסורתי. אביה, משה ספקטור, היה מורה לעברית בבית ספר "תלמוד תורה" בברונקס. האב נפטר בגיל צעיר והאם פנינה ביחד עם אסי ואחיה הצעיר עברו לגור עם הדודים אחות אמה. אסי למדה והשלימה תואר ראשון ושני באוניברסיטת ניו יורק ובמקביל הייתה פעילה מאוד בתנועת הנוער "מזרחי הצעיר", שם גם הכירה את בנימין בן דוד, אשר חי וגדל אף הוא בניו יורק. כאשר הייתה אסי בת עשרים נישאו השניים בניו יורק ושם גם נולדו שלושת ילדיהם. בשנת 1972, עם סיום לימודיהם עלו אסי ובני למדינת ישראל עם שלושת ילדיהם הרכים בשנים. הם התיישבו במושב הדתי רמת מגשימים שברמת הגולן.

זמן קצר לאחר מלחמת יום הכיפורים, מלחמה שהייתה קשה עד מאוד לתושבי היישוב הקטן, התפוצץ פגז שנורה מסוריה במרכז רמת מגשימים. אסי שהייתה בשביל, בדרכה למרפאת היישוב עם בנה הצעיר לקבלת חיסון, נפגעה בגבה ונהרגה במקום. היא נטמנה ב"חלקת הקדושים" בהר הזיתים בירושלים. על המצבה חקוק המשפט: "אף על פי כן, ולמרות הכל . . . ארץ ישראל".

סרט הזיכרון שהפיקה המשפחה לזכרה של אסי מתחיל במשפט הזה. את המשפט הזה כתבה אסי ביומנה בהיותה נערה צעירה והמשפט הזה אומר הכל. כל מי שצופה בסרט הזיכרון מגלה צעירה מיוחדת במינה, צעירה שאהבת ארץ ישראל בערה בה והדביקה את כל הסובבים אותה. בעיתונות שסיקרה את האסון בו קיפחה את חייה כתבו העיתונאים שפע של מילים ותיאורים, שכולם לא בבחינת "אחרי מות, קדושים".

בחרתי לצטט מתוך כתבה בעיתון מעריב:

"אישה צעירה שהייתה לחבריה סמל לאהבת חיים, אהבת אדם ואהבת המולדת".

"אסתר בן דוד שנספתה בהפגזה הסורית, אם לשלושה ילדים, הייתה ברמת מגשימים כשנה וחצי בלבד. בפרק זמן זה נעשתה לרוח החיה של המושב כולו, מארגנת מסיבות, מרכזת פעולות התרבות, מדריכת התעמלות לנשים, ריקודי עם לכל החברים ובאלט קלאסי לפעוטות. הייתה בה, כנראה, שאיפה בלתי נלאית להספיק הרבה ככל האפשר, לספוג מן החיים את מירבם, ולא פחות מזה, לתת לאחרים".

מאיר הראובני, העיתונאי אשר כתב את הדברים, הכיר את אסי רק מדברים ששמע מהמשפחה ומאנשי המושב, אבל, כנראה שהקסם שבאישיותה של אסי השפיע גם עליו, כמו על רבים שזכו להכירה.

למה כל כך הרבה בנות נקראות על שמה ? אני מצטט ממה שאמרה אחת הנכדות הקטנות של אסי בסרט ההנצחה: ". . .למרות שלא הכרתי אותה במציאות, אני מרגישה שאני מכירה מסיפורים ואני נושאת בגאווה את שמה ומקווה לחיות לפי הערכים שהיא חיה". בסרט מופיעות בנות רבות שנושאות בגאווה את השם אסתר אך גם רבות שאינן בנות משפחה, אלא בנות של חברים או סתם אנשים ששמעו או קראו על דמותה של אסתר בן דוד.

 

אסתר בן דוד באילן היוחסין של משפחת נוי

בני בן דוד נשאר אלמן המטופל בשלושה בנים קטנטנים, הגדול בן חמש והקטן בן שנה וחצי. רות (רותי) שפירא הגיעה למושב רמת מגשימים עם גרעין נח"ל של בני עקיבא. רותי ובני התחתנו ברמת מגשימים וגידלו את שלושת הילדים הקטנים. לימים עברו לאלון שבות בגוש עציון ובמהלך השנים נוספו אליהם עוד תשעה ילדים שנולדו לרותי ובני.

ענף גנאלוגי נוסף לאילן היוחסין שלנו הוא הענף של משפחת שפירא. שרה, אמה של רותי באה ממשפחת רמירז שזהו שם לא יהודי בעליל.

יוסף שפירא נולד בורשה והגיע לבוגוטה בירת קולומביה. ערב אחד, במסיבה נפגשו שרה ויוסף והתאהבו. שרה באה מבית נוצרי קתולי שמרני והמשפחה התנגדה בתוקף לקשר בין השניים. בניגוד לעמדת המשפחה שלה, שאיימה להרוג את יוסף היהודי, התגיירה שרה והשניים חיו בבוגוטה והקימו שם משפחה יהודית ענפה. כל אחד מילדיהם בהגיעו לגיל הבגרות עלה לארץ וכאן נאלץ לעבור גיור. בסופה של תקופה עלו גם יוסף ושרה לירושלים, שם הקימו את ביתם. שמונה ילדים נולדו לשרה ויוסף שפירא וכולם חיים בארץ, דודים ודודות לשילה.

מגפת הקורונה, אשר נפלה על העולם כולו בתחילת שנת אלפיים ועשרים, סגרה את כולנו בבידוד בבתים. הפתרון הטכנולוגי לסגר היה הזום. באמצעות הזום הצלחנו לתקשר עם המשפחה הקרובה והרחוקה, עשינו עונג שבת, קיימנו הרצאות ופעילויות חברתיות ואפילו חגגנו את ליל הסדר כהלכתו, אבל, כל אחד מבני המשפחה בביתו. את מגפת הקורונה עברנו עם ממשלת מעבר כושלת, שר בריאות חרדי שמאמין במשיח בן דוד ולא ברפואה וראש ממשלה שלא יודע לקבל החלטות. מדי ערב עלו לשידור ראש הממשלה ושר הבריאות והפילו עלינו גזרות מוזרות בתחום שטיפת ידיים, מסכות וכפפות, יציאה מהבית למרחק מאה מטר ובתחום ההתקהלות של עד עשרה אנשים.

ביום ראשון, ג' בחול המועד פסח, נפטר בני בן דוד לאחר מחלה קשה ולא קורונה. בן שבעים ושלוש היה במותו. בהלוויה שהתקיימה בבית העלמין של גוש עציון הורשו להשתתף רק עשרה מבני המשפחה הגרעינית. מאות רצו "להשתתף" בהלוויה שהתקיימה באמצעות הזום אך המערכת הטכנולוגית הזו אפשרה רק עד למאה משתתפים. 

 ==========

קישורים:

### סרט זיכרון לאסתר (אסי) בן דוד – אולפני אתרוג – יוטיוב

### אסתר הגשימה - עד מותה . . . – מאיר הראובני – כתבה ב"מעריב" -15-2-1974

### "סניורה שפירא" – דוקו בהפקת אביתר רוזנברג – יוטיוב

### אסי בן דוד - בעץ המשפחה

### לרשימת כל הסיפורים בבלוג

סיפורי גנאלוגיה - חלק ג': מצבות מספרות / שלום נוי

סתיו 1983

נעמי פלדנקרייז נפטרה.

בפולניה לכל אחד נתנו כינוי ומאז לא קראו לו מעולם בשמו, אלא אך ורק בכינוי, שמקורו מזכיר את שמו הפרטי. שלום אדלמן ידוע לכולם בשם שולקו ואשתו לאה מוכרת בשם לוניה. אנחנו במשפחה הכרנו את נעמי בשם נטקה. אברהם (אברמק) פלדנקרייז ונטקה, שניהם ניצולי שואה, הכירו והתחתנו בארץ. בדרך כלל לא נוהגים, ובוודאי לא בפולניה, לשאול אדם לגילו, אבל לנו הגנאלוגים זה מרכיב מאוד חשוב לציינו באילן היוחסין.

נטקה נולדה בשנת 1909, כך העיד שולקו בן דודה. "היא בת דודי ובת גילי, גדלנו יחד בטרנופול עיר הולדתנו. איך עם הגיעה לארץ נהייתה צעירה בארבע שנים ?" צחק שולקו, "אבל אם לה זה טוב וזה לא מפריע לאיש, מה איכפת לנו". שינוי תאריך הלידה של נטקה לא הפריע לאיש וכך נשאר עד יום מותה.

חמש שנים לפני מותה חלתה נטקה בדמנציה. אברמק בעלה חשש להשאירה לבד בבית וסידר לה "עבודה" במחסן הבגדים של פנימיית עלומים, אותה הקים וניהל במשך שנים רבות. חניכי הפנימייה נהגו ללעוג לנטקה לאור התנהגותה ועליבותה, הדבר לא הפריע לאברמק, אבל גרם לכעס רב במשפחה שביקשה ממנו להוציאה מהעבודה. 

בשנת 1979 קיבלתי את ניהול פנימיית עלומים, אברמק פרש לגמלאות ולדרישתי הוציא את נעמי איתו. 

לנטקה ולאברמק לא היו ילדים וכאשר נעמי נפטרה הזמין אברמק שתי מצבות וקיבל את ההחלטה מה לרשום כשנת לידה על המצבות. אני הייתי צריך לקבל החלטה גנאלוגית: מה לרשום בעץ המשפחה. לבסוף החלטתי: הכיתוב על המצבה הוא שיקבע. כך תישאר נטקה צעירה בארבע שנים לנצח.

נעמי ואברהם ילידי שנת 1913

לעומת המצבה ה"אנטי גנאלוגית" של נעמי, יש מצבות שעוזרות עד למאוד, כמו למשל, המצבות של ליאון וקייט המספרות בפירוט את מערכת היחסים של המשפחה. ממש להעתיק ולהדביק, בתקווה שאין כאן שום הפתעות.

המצבות של ליאון וקייט זלצמן

ליאון יהודה בן שלום זלצמן בעלה האוהב של קייט קיילא אשתו הנאהבת של ליאון זלצמן הם ההורים האוהבים של שרה, מקס, חנה, יוסף והרולד וסבא וסבתא אוהבים לנכדיהם. הרבה אהבה יש על המצבות, הנמצאות בחלקה היהודית של בית העלמין בעיר וולינגטון, ניו זילנד, אבל גם הרבה מידע. על מצבה קטנה יחסית הצליחו לדחוס בנוסף, גם את שמות ההורים, תאריכים עבריים ואפילו את העובדה שקייט הקפידה על הדלקת נרות שבת והוא, ליאון, הקפיד להתפלל בסידור.

אגב, שלום אביו של ליאון הוא הסבא רבא שלי שאני נקרא על שמו.

בדרך כלל נהוג לכתוב על מצבות, בנוסף לשם הנפטר את שמות אותם קדושים, בני משפחה, שנספו בשואה ואין להם קבר או מצבה וכך להנציח את זכרם ולתת להם יד ושם. על מצבתו של איציק גורן יש מידע שונה: שמות כל אחיו, אלה שנספו בשואה ואלה שחיים. איציק שינה את שם משפחתו מגוטליב לגורן ועל המצבה שהקימו על קברו, בקיבוץ ניר יצחק, פירטו בנוסף לשם הוריו ומקום היוולדו גם את שמות אחיותיו ואחיו. אחותו פנינה מלאה שמונה דפי עד ביד ושם, בדפים אלה הנציחה את שמות האחיות בריינדל, מרל ונחמה ואת שמות בני זוגן וילדיהם שנספו בשואה. מדוע כתבו על המצבה גם את שמות אחיו החיים: יהושע, לייבל ופנינה ?

המצבה על קברו של איציק גורן

יהושע גוטליב ששמו מופיע על המצבה, הוא אביה של שושי גיסתי, אשתו של אחי ירוחם.

אחיו הצעיר של יהושע, אריה לייבל, עבר את המלחמה כפרטיזן, הגיע למילנו באיטליה, למד ולימד שם אומנות ושם גם נפטר מהתקף לב והוא בן ארבעים. יהושע עצמו נפטר בארץ בשנת 1989. מדוע טרח איציק, אשר נפטר בשנת 2005 להנציח את אחיו ששרדו את השואה ואת אחותו פנינה שנישאה ליגאל תלמי מקיבוץ משמר העמק ועדיין חיה בקיבוץ. לא ברור.

נושא בתי הקברות סיקרן אותי מאז ומעולם, הרבה שנים לפני שהתחלתי לעסוק בגנאלוגיה, כמעט בכל טיול בארץ או בחו"ל הקפדתי לפקוד בית קברות אחד או יותר. רק טבעי היה שבבוא היום אצטרף לעמותת "מנוחה נכונה" בכפר סבא ואקים את בית הקברות האזרחי בעיר. כמה שנים מאוחר יותר, כאשר גיליתי את קיומו של אתר המצבות הגדול בעולם "ביליון גרייבס", התנדבתי ומיד התחלתי לצלם ולתמלל והגעתי לאלפי מצבות: בבית הקברות האזרחי שהקמתי: "מנוחה נכונה", בבית הקברות הקטן של המושבים גני עם וירקונה, ובבית הקברות הגדול והישן של העיר הוד השרון ושל המושבים כפר מל"ל ורמות השבים.

תשאלו "ואתה, מה יהיה כתוב על המצבה שלך ?"

רציתי, בצחוק, שיהיה כתוב: "נולד במזל בתולה ומת מסרטן – חבל שלא להיפך . . ."

וברצינות - אני מאמין שאין צורך לבזבז ולזהם את האדמות של מדינת ישראל, לכן דאגתי שגופתי תישרף והאפר יפוזר באיזור הפיקניק של המשפחה.

ומה לגבי ההנצחה ? – בשביל זה אני כותב את הבלוג !

==========

קישורים:

### ביליון גרייבס

### סיפורו של מקום: בית העלמין במשמר העמק – אלי אלון, עיתונאי – מחלקה ראשונה

### לרשימת כל הסיפורים בבלוג

סיפורי גנאלוגיה - חלק ב': קדושי קהיר / שלום נוי

מרץ, 2020

שבת. שבט נוי המצומצם, ילדים ונכדים, יושבים כבכל שבת אצלנו בסלון לאחר ארוחת הבוהרים.

"יודעים מה גיליתי?" ניסיתי למשוך את תשומת לבם, "הרוג המלכות משה מרזוק קשור למשפחתנו", אמרתי.

"מה זה הרוג מלכות ומי זה משה מרזוק ?" שאלו,

"על תרצה אתר שמעתם?" – אין תגובה...

"נתן אלתרמן..." ניסיתי את מזלי, ללא הצלחה.

איך קשורים כל אלה אלינו ? - בסיפור הבא:

כשנולד גמאל עבד אל נאצר בקהיר, העסיקה משפחתו את רחל מרזוק כמינקת לבנם, לימים הפך גמאל עבד אל נאצר לנשיא מצרים.

לרחל ולאליהו ליאטו מרזוק נולדו בקהיר שלושה בנים: הבן הבכור אלברט נפטר כשהיה תינוק, הבן משה שנולד כמה שנים מאוחר יותר הפך להיות הבכור, ואז נולד האח הצעיר יוסף. משה סיים את לימודיו היסודיים והתיכוניים בבתי ספר הממשלתיים ופנה ללמוד בפקולטה לרפואה באוניברסיטה על שם פואד הראשון בקהיר. הוא התמחה ככירורג וכמרדים. תחילה עבד בבית החולים האוניברסיטאי, אחר כך בבית החולים לעיניים, ולבסוף בבית החולים היהודי בקהיר. תוך זמן קצר יצא לו שם של רופא מוכשר ורגיש.

משה היה מבית קראי וציוני מילדותו. בהתבגרותו עסק בפעילויות ציוניות בהתארגנות להגנה עצמית, נגד כוונת "האחים המוסלמים" לפגוע באזרחי הרובע היהודי בקהיר. הוא היה פעיל בארגון העלייה הבלתי לגאלית לארץ ישראל ומיד עם קום המדינה גויס ליחידות חשאיות של צה"ל שפעלו במצרים.

משה הקים יחידה שפעלה באיסוף מידע ואימונים בקהיר ובאלכסנדריה. השלוחות של היחידה קיבלו הוראות לבצע פעולות חבלה במתקנים ציבוריים בשתי הערים, בכדי לקלקל את היחסים הדיפלומטיים בין מצרים לבריטניה ולארצות הברית. תוך זמן קצר נתגלו השלוחות הסודיות, נתפסו ונחקרו באכזריות. הם נשפטו במשפט ראווה: רובם נידונו לתקופות מאסר ארוכות ואילו שני מפקדי היחידות, ד"ר משה מרזוק מפקד יחידת קהיר ושמואל עזאר מפקד יחידת אלכסנדריה, נידונו למוות בתליה.

רחל, אמו של משה, פנתה לגמאל עבד אל נאצר, נשיא מצרים, וביקשה חנינה לבנה מתוקף היותה המינקת שלו בינקותו, ללא הצלחה. השניים הוצאו להורג בתליה. לפני מותו אמר משה לרב הקראי שבא לחזק את רוחו: "סעו כולכם לשם (לישראל), אין לכם מה לחפש פה". לאחיו יוסף, אשר עלה לישראל והתחיל את שירותו הצבאי שלח את המסר הבא: "שלושה דברים אני מבקש:  דבר ראשון לא לנקום את דמי, דבר שני לטעת עץ בארץ ישראל לזכרי ודבר שלישי לקרוא משה לבן שיוולד לך".

האח הצעיר יוסף הלך בעקבות אביו שהיה רוקח ולמד גם הוא רוקחות. יוסף הגיע לארץ לאחר סיום לימודיו, התגייס לצה"ל ובעת שירותו נודע לו על מות אחיו. יוסף כתב ספר על אחיו ובו הוא מתאר איך השלטונות בישראל התעלמו ממנו ומאמו שעלתה לארץ זמן קצר לאחר המשפט. היחידים שגילו עניין בחייל הבודד ובאמו השכולה היו נשיא המדינה באותה עת יצחק בן צבי ורעייתו רחל ינאית. הנשיא ורעייתו הזמינו אותם לביתם וגילו יחס חם ואוהד, אולי בשל היותם גם הם הורים שכולים.

סיפור גבורתו של ד"ר משה מרזוק נעלם במכוון מדפי ההיסטוריה של מדינת ישראל הצעירה. הסיבות לכך היו שבסיפור יש מעשי בגידה של הממונים, פקודות לא חוקיות, הוראות לא הגיוניות, ויכוחים פנימיים, ועדות חקירה, עדויות שקר, זיוף מסמכים ועוד ועוד. להיסטוריה של מדינת ישראל נכנסו עשרות ספרים ומחקרים רבים שהציגו צדדים שונים של הפרשה.

"הפרשה", הוא אחד המונחים שנכנסו להיסטוריה של ישראל, וכך גם "העסק הביש", "מי נתן את ההוראה?" ו"הקצין הבכיר". שמות של רבים מנבחרי מדינת ישראל באותה עת: פנחס לבון מ"פרשת לבון", "הזקן" דוד בן גוריון, משה דיין ("אם הייתי יודע מי נתן את ההוראה הייתי מוציא לו את העין השניה", אמר שמעון פרס). כולם ועוד רבים נוספים היו מעורבים בפרשה. הפרשה טלטלה את צמרת המדינה במשך עשרות שנים, אבל את המחיר שילמו כל גיבורי הפרשה שנשארו בכלא כל אותן שנים וגם אחרי שחרורם קיבלו כתף קרה מהמדינה למענה פעלו.

על הפרשה הוטלה צנזורה צבאית ואיפול מירבי. הראשון שכתב ופרסם על הפרשה היה נתן אלתרמן. נתן אלתרמן כתב בעיתון "דבר" את "הטור השביעי", טור שליווה את ההיסטוריה של מדינת ישראל. במדינת ישראל חשבו שמה שקרה בקהיר היתה עלילה נגד היהודים. נתן אלתרמן היה מקורב לצמרת המדינה וידע את האמת. הוא כתב שיר ארוך, בן שבעה עשר בתים, הרומז על המחדל הישראלי כאשר נתנו הוראה לבצע פעילות צבאית במצרים. ד"ר משה מרזוק התנגד לפעילות אבל שילם בחייו את המחיר. השיר "הדף הפתוח" הוגש לצנזורה הצבאית ואושר לפרסום בטור השביעי.

 בספר שכתב יוסף הוא מתאר את המאבק להעלאת גופותיהם של הרוגי המלכות, זה היה המאבק העצוב מכולם. היו הזדמנויות רבות לאחר מלחמת סיני, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור - מדינת ישראל לא עשתה דבר ובמכוון. כשנה לפני ביקור אנואר סאדת בארץ ולקראת הסכם השלום עם מצרים, ביוזמת יוסף עצמו, אשר כתב מכתב אישי לנשיא מצרים, הוחזרו הגופות לישראל ונקברו בחלקת "עולי הגרדום" בהר הרצל בירושלים.

משה ביקש שיטעו עץ באדמת ישראל. גם כאן נלחמה משפחת מרזוק מלחמה קשה עם השלטונות, עד שזכתה לטעת את יער "קדושי קהיר" באזור מושב עמינדב. "קדושי קהיר" הוא רק אחד השמות בהם הנציחו את מרזוק ועזאר: הוציאו בולים לזכרם, קראו גנים ציבוריים ורחובות בכל הארץ לזכרם. הערה גנאלוגית: תיאורים יסודיים, טובים מאוד ומפורטים מצאתי, במפתיע, באתר "אישי רחוב", פשר שמות רחובות של עיריית תל אביב יפו.

ד"ר יוסף מרזוק רצה להקים בית בישראל, להינשא לבחירת לבו מרים דייסי ילידת טבריה. אף שתרם תרומה גדולה למדינה כקצין בכיר בצה"ל, כעובד בכיר במעבדה לנגיפים ביפו וכאח שכול לאחד מ"קדושי קהיר" – כאשר ביקש להוציא תעודת רווקות, סירבה הרבנות להיענות לבקשתו בשל היותו קראי. חודשים רבים חלפו ורק בהשתדלותו של יצחק בן צבי קיבל יוסף תעודת רווקות ועלה בידו להתחתן.

לפי בקשתו של אחיו, קרא יוסף לבנו הבכור שנולד יום לפני שחרור ירושלים בשם משה.

"איך הסיפור הארוך הזה קשור אלינו?" שאלו השומעים,

"פשוט מאוד" עניתי, "אליהו אלישע, סבא של אלי אלישע, אבא של גלית שלנו, הוא אח של מרייטה מנשה, סבתא של משה מרזוק, גיבור סיפורנו".

אבא של גלית הוא בן דוד מדרגה שניה של הרוג המלכות משה מרזוק גיבור "מבצע סוזנה".

"ואיך כל היתר?" שאלו,

"מכאן זה קל", עניתי, "משה בנו של יוסף התחתן עם יעל סלור שהיא נכדתו של נתן אלתרמן".

נתן אלתרמן היה מעורב, פוליטית ומקצועית, בפרשת "העסק הביש". אולם אני אישית, אוהב עד למאוד, דווקא את שירו המרגש "שיר משמר" בביצוע של חוה אלברשטיין. את השיר הידוע גם בשם "שמרי נפשך", כתב אלתרמן לבתו היחידה, תרצה אתר, אשר כידוע לא שמרה את נפשה . . .

אבל, זהו סיפור אחר אותו תקראו במקום אחר.

==========

קישורים:

### אישי רחוב - עליזה גרינבאום - אתר שמות רחובות בתל אביב יפו

### קווים לדמותו של ד"ר משה מרזוק - ד"ר יוסף מרזוק והקרן להנצחת קדושי קהיר - סרטון ביוטיוב

### צוואתו של ד"ר משה מרזוק - ראיון עם ד"ר יוסף מרזוק - סרטון בתוך אתר נידוני קהיר

### "כשלונות העבר הם המפתח להצלחות בעתיד" - 60 שנה ל"עסק הביש" - 20-2-2015 - סרטון ביוטיוב

### שיר משמר - חוה אלברשטיין - סרטון ביוטיוב

### לרשימת כל הסיפורים בבלוג

סיפורי גנאלוגיה - חלק א': עץ משפחה מורחב / שלום נוי

מרץ, 2020

הרבה שנים לפני שידעתי שיש מונח ששמו "גנאלוגיה", עסקתי בחקר המשפחה שלי: ציירתי "עץ משפחה" וחקרתי פרטים על כל אחד מענפי העץ. הסתפקתי בענפים קרובים ובפרטים מעטים – שם, תאריך לידה והקשר המשפחתי. עם השנים חקר שורשי המשפחה הפך מקצועי ובעיקר ממוחשב. לא עוסקים יותר בחקר עץ משפחה אלא בגנאלוגיה.

אותם קשיים שהיו לי כ"חוקר מתחיל", קיימים גם היום ובעיקר חוסר עניין וחוסר נכונות לעסוק בנושא. "בשביל מה אתה צריך לדעת, את מי זה מעניין?" שאלו לוניה ושולקו, הורי יעל, כששאלתי אותם לפני ארבעים שנה, מה היה שמם של האחים והאחיות של שולקו, אשר נספו בשואה. הם לא הסכימו לתת לי לא שם ולא תאריכי לידה. תגובות כאלה אני מקבל גם היום כאשר מנסה לברר פרטים על בני משפחה שונים.

כניסת המחשב לתחום הגנאלוגיה עושה את החיים קלים יותר, חיבור בין בוני עצי משפחה וכניסת האינטרנט עושים את חקר המשפחות מרתקים יותר. מאגרי מידע שנפתחים לטובת הציבור היא מתנה אדירה לגנאלוגים ומאפשרים הגעה למידע ללא צורך להיתקל בקירות, החסומים על ידי בני משפחה, אשר מסרבים לשתף פעולה. כל אלה מגלים חיבורים מעניינים, אולם מעלים שאלות חדשות: מה גודל העץ שאתה בונה וכמה ענפים וענפי ענפים יהיו בעץ? האם המידע במאגרים אמין? מי הוא בן משפחה ומה גודל משפחה גרעינית?

התשובות לשאלות האלה הפכו קריטיות לאחרונה, כאשר התוכנה למדה לחבר חיבורים ומציעה להוסיף לעץ בני משפחה ולא משנה מה הקשר לעץ שלי. כאשר העברתי את עץ המשפחה שלי לתוכנת "מיי הריטג'" קיבלתי החלטות קשוחות: לא יותר מחמשת אלפים "בני משפחה" בעץ ומרחק של עד עשרה שלבים. בתוכנה יש כרטיס לכל אחד מחברי המשפחה ובכרטיס ניתן להוסיף תמונה של בן המשפחה, מידע רב ככל האפשר ואפילו סיפור חיים.

דוגמא לבעיות שעולות תוך כדי חקר גנאלוגי, ניתן למצוא במקרה של יצחק רבין. יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל, אשר נרצח בשנת 1995 ואמור להיות בעץ שלנו:

ניתן לראות כי הקרבה של דליה, בתם של יצחק ולאה רבין אלי היא שמונה שלבים בלבד. למרבה הצער קיבלתי החלטה  נוספת: כאשר בני זוג מתגרשים נמחק הענף של הגרוש / גרושה מעץ המשפחה שלנו. ברגע שדליה התגרשה מאבי פילוסוף נמחק כל הענף שלה מהעץ וכך נמחקו ראש ממשלת ישראל ושאר בני משפחת רבין מעץ המשפחה שלי. רק דליה רבין נשארה כאשתו לשעבר של אבי פילוסוף, בן הדוד של ג'ו יוחננוף בעלה של דבורה בת דודתי.

אדם חשוב לא פחות הוא עמוס פורת, חבר גרעין תומר, הגרעין שלי. עמוס צלצל אלי באחד הימים ושאל מה הקשר המשפחתי שלי לפולה בליט. מיד פתחתי את עץ המשפחה וביחד גילינו את הקשר שלנו זה לזה:

ניתן לראות כי הקשר המשפחתי הוא מאוד רופף: שרה, אמו של דוד יטיב גיסי, נישאה לאחר גירושיה מאביו של דוד ליצחק לנדאו שהיה אלמן. הקרבה שלנו היא דרך נלידה, אשתו הראשונה של יצחק. אנחנו קרובי משפחה? באידיש היו קוראים לזה "טוכעס קרויבים". ולמרות כל זאת ולמרות שהקרבה היא יותר מעשרה שלבים נשארו עמוס ורחל פורת באילן היוחסין שלי.

חבר גרעין נוסף שגילינו שהוא בן משפחה, הגיע מהשלוחה הבולגרית. אלי זיו פגש את טל בתנו ליד שולחן הכיבוד שהכנו לקראת המפגש השנתי, שאנו עורכים לחברי גרעין תומר בכל שנה בחנוכה.

"מה ליעל ולצ'יקור ? זהו מאכל בולגרי שאני מאוד אוהב !"

"זה הכל בגלל שבן זוגי הוא בולגרי", ענתה טל.

"מה שם משפחתו?" שאל אלי

אלי כמעט התעלף ולא ידע את נפשו, כאשר שמע שמוצי (משה) ורסנו הוא בן זוגה של טל. "אבא של בן זוגך ואני בני דודים מדרגה ראשונה, שנים אני מחפש קשר לבני המשפחה של יצחק ורסנו". בשמחה רבה ובמהירות גדולה הוספתי את אלי וניצה לאילן היוחסין שלנו:

ברגע שהוספתי את אלי וניצה זיו לאילן היוחסין שלי, קיבלתי שפע התאמות שהמערכת הממוחשבת הציעה לי. אחת ההתאמות משכה את תשומת לבי, היה זה שמו של יורם יגאל. יורם הרצה מספר פעמים בסניף השרון של ה"עמותה לחקר משפחות בישראל (עיל"ם)". יורם גם פעיל ב"לתת פנים לנופלים", זהו ארגון מתנדבים אשר עוסק במחקר ובחיפוש מידע על נופלי מלחמות ישראל והוספת הפרטים על מצבותיהם. יורם הוא גנאלוג מומחה ואילן היוחסין שלו מונה עשרות אלפי אנשים. לאחרונה קיבלתי על עצמי את תפקיד יו"ר סניף השרון של עיל"ם וזמן קצר לאחר מכן קיבל יורם תפקיד דומה כיו"ר סניף חיפה והצפון. לא יכולתי להשאירו מחוץ לאילן היוחסין שלי, למרות שהקירבה המשפחתית שלנו רחוקה עד מאוד ומגיעה ליותר מעשרה שלבים.

ברור לחלוטין ש"קרבה" שכזאת היא לא משמעותית, אבל למען הדגשת הבלתי יאומן כדאי לראות כיצד נוצר כאן באילן היוחסין מעגל סגור:

הקרבה שלי לשתי האחיות מטילדה ויוהנה לבית מאינץ יכולה להיות דרך הענף של בתי טל:

או דרך הענף של אסף:

מסתבר שטל ואסף הם קרובי משפחה מדרגה 24, אבל אני בטוח שהם יסתפקו בעובדה שהם אחים.

גנאלוגיה הוא מדע עזר מרתק. ככל שמעמיקים במחקר המשפחתי חושפים עוד ועוד סיפורים. אמנם הסיפורים שייכים אלי רק באופן עקיף ואינם נמצאים בענף המרכזי של אילן היוחסין שלי, אבל בגלל חשיבותם החלטתי לספר את הסיפורים, וזאת בחלקים הבאים.

==========

קישורים:

### מהי  גנאלוגיה - ויקיפדיה

### לתת פנים לנופלים – אתר הארגון

### עיל"ם – אתר העמותה הישראלית לחקר שורשי המשפחה

### לרשימת כל הסיפורים בבלוג

מרק עגבניות / שלום נוי

ספטמבר 2019

קצת לפני ראש השנה, ביום שישי בערב, חגגנו יומולדת מאה לשושנה. שושנה נפטרה בגיל צעיר והיא בת שבעים ושבע בלבד. שושנה נולדה בצמוד לראש השנה, אך חגגה תמיד את יום ההולדת בראש השנה. ההחלטה לחגוג בגדול יומולדת בתאריך עגול לאדם שאיננו עוד, נראית החלטה מוזרה, אך כשבעולם החליטו לחגוג במשך שנה שלמה, חגיגות במלאת מאתים וחמישים שנה להולדתו של בטהובן, חגיגות מאה לשושנה נראו ממש הגיוניות.

באירוע שהתקיים בחצר של גילי על הדשא בניר צבי, השתתפו כל הצאצאים לרבות הנינות החיילות והנין הבכור, תום, שהגיע במיוחד מברלין. באירוע המפואר, מלבד שפע של אוכל ברוח מורשת המטבח של שושנה, היה גם חידון ממוחשב שהצריך הכנה מוקדמת ודברים שכתבה וקראה גילי תחת הכותרת "אמא שלי".

וכך כתבה אחותי גילי, בין השאר:

"אמא שלי הייתה קטנת קומה, אבל בעיני הייתה אישה גדולה.

אמא שלי הייתה אישה צנועה, מסתפקת במה שיש ותמיד מרוצה ושמחה בחלקה.

אמא שלי הייתה אישה חרוצה, מעולם לא התעצלה, שום עבודה לא הייתה קשה בעיניה."

ועוד הוסיפה וכתבה:

"מעל הכל אמא שלי הייתה אשת משפחה – המשפחה עמדה אצלה במקום הראשון,

דאגה לבעלה ולילדיה יותר מאשר לעצמה – היא הייתה האחרונה בשורה."

וזה הזכיר לי:

שושנה בישלה כל יום ארוחת צהרים בת שלוש מנות: מרק, מנה עיקרית וקינוח. היא בישלה לפי המצב הכלכלי בבית, לפי לוח השנה של הירקות והפירות שגדלו בחלקת הקרקע הקטנה שלנו ולפי המצב הכלכלי במדינה הצעירה. גם בתקופת ה"צנע", כאשר בכל המדינה קנו מוצרי מזון ב"נקודות" והשתמשו ב"תלושים" לקניה, לא חסר על שולחננו בבית דבר.

ימי  ההולדת של בעלה וילדיה של שושנה היו מיוחדים מינם. את מנהגי היום המיוחד הזה, הביא אבא שלנו מחגיגות הגבורצטאג (Geburtstag) של יוצאי גרמניה (היקים). בבוקר יום ההולדת, כשקמנו משנתנו, מצאנו ליד המיטה את מתנות יום ההולדת בצד קופסה מלאה בממתקים. לארוחת הצהרים הזמין חתן יום ההולדת את התפריט האהוב עליו וכל המשפחה אכלה את מה שהזמין. אני תמיד הזמנתי כמנה ראשונה מרק עם קרפלך. לשושנה איש לא חגג. לא מתנות בבוקר יום ההולדת, לא קופסה עם ממתקים ובוודאי לא תפריט צהרים אישי. איך כתבה גילי: "דאגה לבעלה ולילדיה יותר מאשר לעצמה".

גילי שנאה מרק עגבניות. האם זה המרקם של האורז בתוך המרק ? האם זו החמיצות הקלה של המרק ? האם זה הצבע האדום כתום ? – חידה היא. כאשר הגיע היום בשבוע או בעונה שהוגש לשולחן מרק עגבניות – סירבה גילי לאכול.

ביום בת המצווה של גילי, בארוחת הצהריים, הוגש לשולחן מרק עגבניות.

"אמא", קראתי, "היום יום ההולדת של גילי, ולא סתם אלא בת מצווה, ואת הכנת לה את המרק שהיא שונאת ?"

"זה מה שהיא הזמינה", ענתה אמי.

"מה קרה ??" – שאלתי את אחותי.

"לאדם מותר לשנות את דעתו ואת טעמו", ענתה.

לך תבין תובנה של ילדת בת מצווה.

-----

שבועיים לפני האירוע של חגיגות המאה, נסעתי לחגוג את יום ההולדת שלי באמסטרדם שבהולנד. נסענו, יעל ואני, להשתתף בכנס בינלאומי של חוקרי משפחה (גנאלוגים) שהתקיים בעיר, בדיוק בתאריך יום ההולדת שלי. הכנס הוקדש השנה לחקר משפחות בעזרת בדיקות ד.נ.א. במסגרת הכנס גם עשיתי בדיקת ד.נ.א, אשר נשלחה למעבדה בארצות הברית.

שילבנו את אירועי הכנס עם סיורים ובילויים בעיר המרתקת הזו. בימים ביקרנו במוזיאונים, בפארקים ובגנים ואפילו שמענו קונצרט, באולם עם האקוסטיקה הטובה בעולם. בכל ערב בילינו במסעדה זו או אחרת ברחבי אמסטרדם. מאחר והיה מעט קר בחוץ, ביקשנו לפתוח, כמנה ראשונה, במרק שיחמם את גופנו. בכל המסעדות היה בתפריט רק מרק אחד: מרק עגבניות.

אה, שכחתי להזכיר: יעל לא כל כך אוהבת מרק עגבניות.

"תטעמי" אני מפציר בה "מרק העגבניות של ההולנדים שונה לגמרי מזה שאנחנו רגילים לו בארץ". לא עזר דבר. אכלתי מרק עגבניות לבדי גם ביום הולדתי.

*****

היום הגיעו תוצאות בדיקת הד.נ.א. מארצות הברית. התברר לי בסבירות של למעלה משלושים ושבעה אחוזים שיש לי אחות.

==========

קישורים:

 ### מורשת שושנה - סרטון הכנה לחידון

### יומולדת מאה לשושנה - מפגש בניר צבי

### הכנס השנתי באמסטרדם

### לרשימת כל הסיפורים בבלוג