לתגובות


‏הצגת רשומות עם תוויות שלמה ברודי. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שלמה ברודי. הצג את כל הרשומות

יום שני, 9 בינואר 2023

שלמה ברודי / שלום נוי

 היום, יום ראשון 8 בינואר, נפטר שלמה ברודי.

שלמה נטמן בבית העלמין "מנוחה נכונה" עם רעייתו קלרה.

זה ההספד לשלמה שנשאתי בהלווייתו:

לפני חמש שנים בדיוק בשבעה בינואר 2018 עמדתי כאן במקום הזה ונפרדתי בשמי ובשם כל השבט שלנו, שבט נוי, מקלרה רעייתך.

סיפרתי איך לפני חמישים ושבע שנים, בשנת 1966, קנינו את הדירה ברחוב הנרקיס מספר שלוש א', בשיכון עממי בהוד השרון. השכנים עם קיר משותף בינינו, בבית הדו משפחתי, ברחוב הנרקיס מספר שלוש ב' היו קלרה, שלמה וילדיהם. סיפרתי איך זמן קצר לאחר שעברנו לגור שם הסרנו את הגדר שהפרידה בין שתי החצרות, איך יצרנו חצר אחת גדולה, קנינו ביחד מכונה לכיסוח הדשא – כך התחילו יחסי שכנות נדירים בין משפחתנו לבין משפחתך, משפחת ברודי.

ציטטתי את שאמר שלמה המלך החכם מכל אדם, בספר משלי (פרק כ"ז פסוק י'):

"טוב שכן קרוב מאח רחוק" – ומשפחותינו, משפחת נוי ומשפחת ברודי יכולות להעיד ששלמה המלך צדק: בימים טובים ובזמנים רעים, ברגעים של שמחה וברגעים של עצב, בחגים ובימי צרות וקושי, השכנות הטובה שלנו החזיקה מעמד. כל כך הרבה שנים ללא קצה התחלה של ריב זה לגמרי לא פשוט.

שלושה דורות ושלמה בן 92

בשנים האחרונות, ובמיוחד כאשר ליוויתי את שלמה לבתי חולים, או לטיפול רפואי, שאלו אותי, כדי למלא טופס רישום: "מה אתה בשבילו?" לא ידעתי מה להשיב, שהרי אינני בן משפחה מצד אחד אבל מצד שני היינו ממש משפחה: את החגים חגגנו יחד באירועים משפחתיים היינו יחד ובשנים האחרונות כאשר מצבו הרפואי של שלמה התערער – נכנסה לתמונה בתנו טל, עם הידע המקצועי שלה, דאגה לכל צרכיו ואף למעלה מכך ושוב: היינו יחד!

אז מה עונים לממלאי הטפסים ששואלים "מה אתם בשבילו?" את שאמר שלמה המלך?

זה מזכיר לי סיפור קצר. ומעשה שהיה, כך היה: שלמה היה זקוק לניתוח בכתף ומכיוון שהיה צריך לחכות זמן רב לתור, הציע לו הרופא שלו, שינתח אותו בבית חולים "מעייני הישועה", זהו בית חולים חרדי בלב בני ברק החרדית, אבל התורים שם קצרים ביותר. לאחר הניתוח העבירו את שלמה לחדר ובו שתי מיטות. שלמה ישן, מתאושש לאחר הניתוח, אני מתרוצץ לארגן את הניירת הלא פשוטה של אשפוז אצל הדוסים ויעל יושבת ליד מיטתו של שלמה. יעל בולטת בנוף: ללא פאה על הראש ובמכנסיים. ליד המיטה הסמוכה בחדר, ישב גבר חרדי וקרא פרקי תהילים. יעל, ידידותית לסביבה, פנתה אל היהודי והחלה לקשור אתו שיחה. השאלה הראשונה ששאל אותה הייתה (כמובן): "מה את בשבילו?". יעל התחילה להסביר שהיינו שכנים, נותרנו קשורים והיום אנחנו כמו משפחה. היהודי כמעט התפלץ: "מה? גם אצלכם החילונים יש דבר כזה של תמיכה, לא של בני משפחה? חשבתי שרק אצלנו....".

יכולתי לספר המון סיפורים על שלמה, אבל אחר כך הילדים והנכדים שלי יגידו שאני חופר. אבל על סיפור אחד אני לא יכול לוותר, אז ברשותכם: לשלמה היה מספר על היד. מעולם לא חקרנו אותו יותר מדי על הנושא, חששנו שזה דבר רגיש ולא ידענו כיצד לנהוג. לימים נסענו, יעל ואני, לפולין למסע מחנות והגענו לאושוויץ. מי שלא היה שם לא יכול להבין את הצמרמורת וההלם שחווינו בביקור במקום הנורא הזה. כשחזרנו לארץ וישבנו על הדשא עם משפחת ברודי, כפי שעשינו לעיתים קרובות, סיפרנו על סיור המחנות שעשינו ואז שאלנו בחיל ורעדה את שלמה על אושוויץ. "יש לי שלוש קלטות בהן אני מספר את קורות חיי" השיב שלמה "זה חלק מהפרויקט של סטיבן שפילברג, מעניין אתכם לראות אותן?" – באותו ערב ישבנו שלוש שעות, צמודים למסך וצפינו בשלוש הקלטות, מרותקים ודומעים מבלי לעצור אפילו לדקה.

"חייבים לעשות משהו", אמרתי לעצמי אחרי הצפייה בקלטות, "אי אפשר לעבור לסדר היום לאחר חוויה קשה כזאת". השנים חלפו, את הקלטות העתקנו והעברנו לדיסקים ולאחרונה לקובץ באינטרנט בכדי שכל ילדינו ולאחרונה גם נכדינו יצפו בהן. בשנים האחרונות התחיל שלמה להיות מוזמן ל"זיכרון בסלון", הוזמן לספר בבתי ספר את סיפור חייו ובעיני החשוב מכל: סיפורו צולם, נערך ופורסם ברשת האינטרנט וישמר עמנו לעולמי עד. וגם אני אישית, מבטיח לכתוב ולהנציח את זכרך. שלמה.

ועל השאלה "שבט נוי, ומשפחת נוי - מה אתם בשבילו?" אני יכול היום להשיב: אני לא יודע! מה שאני כן יודע זה שאנחנו, כולנו, אוהבים אותך שלמה וכואבים מאוד את לכתך מאתנו.

==========

קישורים:





יום שלישי, 14 באפריל 2020

תקרת עץ וגג רעפים / שלום נוי

אוקטובר 2013

מערכת הבחירות לעיריית כפר סבא בעיצומה. יהודה בן חמו מציג מועמדותו בפעם השלישית, לאחר עשר שנות כהונה כראש העירייה. בכל מקום שנפגשים, מדברים על שחיתותו של ראש העיר, אשר דאג בעשר שנות כהונתו, לפתח יחסים עם קבלנים בכדי להשיג טובות הנאה אישיות. שוב ושוב עולה הנושא של שיפוץ בית ספיר, שעלה מיליונים מעל ומעבר למתוכנן, לשמחתם של הקבלנים.

את בית ספיר תכנן האדריכל מוטי בן חורין, אדריכל בעל שם שתכנן את בית אייזנברג ואת בית פלאטו שרון בסביון, את מצודת זאב ואת בית אסיה בתל אביב והכי חשוב את התוספת לבית יעל ושלום נוי בהוד השרון.

כשעזבנו את קיבוץ האון החלטנו לחזור להוד השרון. חיפשנו לקנות דירה והגענו לביתם של דניה ויוסי, ברחוב הנרקיס בשכון עממי. יוסי ודניה מכרו לנו בית קטן בן שני חדרים והמליצו בחום על השכנים בדו-משפחתי, קלרה ושלמה ברודי. קלרה הייתה עקרת בית ושלמה היה נגר גגות, ניצול שואה, אשר שרד את התופת של מחנה אושוויץ. זמן קצר לאחר שקנינו את הבית, סילקנו את הגדר שהפרידה בין החצר שלנו לחצר של משפחת ברודי ומאז אנחנו בקשרים של ידידות עד עצם היום הזה.

לאחר מלחמת ששת הימים, כאשר אסף עמד לצאת לאוויר העולם, הדירה הייתה קטנה וצפופה והחלטנו לשפץ ולהגדיל את הבית.

"אני מבין בנושאי בנייה ואני אטפל בנושא" אמר שולקו אביה של יעל, שהיה מנהל המשק בכפר הנוער מוסינזון ("המוסד"). 

"אני גידלתי את האדריכל מוטי בן חורין מאז שהיה ילד קטן ובא עם אביו למוסד. הוא חייב לי ויעשה זאת בחינם".

שמחנו, אבל היינו מודאגים. מוטי בן חורין אדריכל מפורסם ידוע בארץ ולא מתעסק בשטויות, של הרחבת בית קטן בשטח של חמישים מטרים מרובעים. שולקו קבע עם מוטי בשעה ארבע אחה"צ. יעל אפתה עוגה, הקפה היה מוכן ואנחנו ידענו מה לבקש מהאדריכל המפורסם. מוטי הגיע, נכנס לבית כרוח סערה, הציץ לחצר ואמר: "אני אשלח לכם תכניות ביום ראשון, תהיה לכם פה בונבוניירה", נכנס למכונית ונעלם. לא קפה, לא עוגה ולא שמע את בקשותינו.

ביום ראשון הגיעו התוכניות. נבהלנו. מסדרון באורך שני מטר חיבר את הבית הקיים לבית החדש, החלק החדש היה ריבוע של שבעה מטרים וכלל בתוכו: שירותים, מטבח, פינת אוכל וסלון. זה לא היה נורא כל כך, למרות שמטבח במרכז הבית, ללא הפרדה מפינת האוכל והסלון לא היו כל כך מקובלים בזמן ההוא. אבל הפירוט היה מופרע עוד יותר: קירות מבלוקים בבניה נקיה ללא טיח וצבע, רצפה של מרצפות מלבניות באלכסון מפינה לפינה, תקרת עץ עם רווחים וציפוי שחור של ניילון וצמר סלעים ביניהם, תקרת העץ צמודה לגג הרעפים, חיזוק הגג על ידי קורות עץ מרובעות כמו אדני רכבת בתוך הבית, פרזולי מתכת צבועים באדום לחיבור הקורות, ארובה גדולה במרכז הגג וחלונות הזזה גדולים עם מסתורים צבועים גם הם בצבע אדום. כמעט שכחתי: הגג מכוסה ברעפי סביון.

צלצלנו למוטי מבוהלים. "אנחנו רוצים בית נורמלי ולא בונבוניירה", אמרנו לו.

מוטי בן חורין נתן לנו כמה כתובות של בונבוניירות שהוא תכנן ונסענו לבדוק. זה היה פחות מפחיד משחששנו. החלטנו לאמץ את התוכנית. הכנסנו כמה שינויים קטנים בתוכניות הבניה ויצאנו לדרך.

"יש לי קבלן שיעשה את העבודה בחצי מחיר" אמר שולקו המבין גם בבניה, והזמין את ברוך קאופמן לעשות את העבודה. 

קאופמן עשה את העבודה בפחות מחצי המחיר, אבל המחיר ששילמנו היה גבוה ביותר:

    ברוך קאופמן יצק את היסודות והעמודים לא לפי התוכנית, חלק מהם הוא אפילו נאלץ לפרק ולצקת מחדש. את הטעויות בהבנת התוכנית הוא החביא בין היסודות ומתחת למרצפות.

הקירות נבנו עקומים. את זאת גילינו בזמן שבנינו את תקרת העץ: כאשר הגיעו לארובה במרכז החדר, לא הצליחו ליצור ריבוע. אהרון חבה, נגר הגגות ושותפו של שלמה ברודי, השכן שלנו, עזב בכעס את העבודה, כי הם נאלצו לפרק את תקרת העץ כולה ולבנות אותה מחדש לתיקון העיוות. תזכורת לקירות העקומים קיבלנו לאחר כמה שנים, כאשר ארון המטבח שהיה מחובר לקיר, קרס יום אחד ונפל וכלי האוכל שבתוכו התנפצו לרסיסים. מסתבר שאת הקירות העקומים כיסה הקבלן ברוך בשכבות של טיח להסתרת העיוות.

הרעפים שכיסו את הגג לא היו "רעפי סביון" ולא עמדו בתקן. מוטי בן חורין הגיע ודרש לפרק את כל הגג ולכסות מחדש ברעפים כנדרש בתוכניות הבניה. יומיים לא התקרבנו לבית מפחד הרעפנים, אשר נאלצו לפרק ולכסות בשנית את כל הגג, פחדנו שיזרקו את הרעפים מראש הגג אל הראש שלנו.

את הקיר המפריד בין המטבח לסלון היה צריך לבנות מבלוקים דקים, בבנייה "נקיה" ומודגשת ובקווים ישרים כמו לוח שחמט. "המהנדס שלכם לא מבין כלום בבניה" אמר ברוך הקבלן "הזול". הוא בנה קיר בלוקים רגיל, עם חיזוקים. "תכסו את הקיר בטפטים מנצרים וקש תוצרת חוץ, על חשבונו של קאופמן" פסק מוטי כשהגיע לראות את התקדמות הבניה.

אסף נולד. ברוך קאופמן נעלם. סיימנו את השיפוץ, חיבור החלק החדש לישן, עם קבלן נורמלי. נשארנו חייבים לברוך אלף לירות. הוא לא בא לגבות את החוב ואחרי מספר חודשים קנינו בכסף הזה את המכונית הראשונה שלנו, פורד אנגליה ישנה. אחרי חמש שנים צלצל קאופמן וביקש שנשלם את הכסף המגיע לו. הצעתי לו שניפגש אצל מוטי בן חורין לבוררות. הוא לא הגיע לבוררות עד היום.

תקרת עץ, קורות חיזוק, קיר מצופה בטפט וארון תלוי

הרבה שנים עברו מאז. מוטי בן חורין תכנן הרבה בתים. ברוך קופמן הלך לעולמו. בעיתון "הארץ" מראיינים את מוטי בן חורין וכך הוא מספר:

"יום אחד התקשרה אלי עיתונאית שסיפרה לי, שסביב הבניין שלי (בית ספיר) מתרחשת שערורייה, שבונים שם קומה נוספת. עיריית כפר סבא פנתה אלי בזמנו לבדוק אפשרות לבנות עוד קומה. אני מסרתי להם תכנית אבל הם עשו משהו שונה לגמרי. העיתונאית שהתקשרה המליצה לי לא לבוא לשם כי אני עלול לקבל דום לב. נפגשתי עם ראש העיר ואמרתי לו: "על הבניין יש שלט מתכת עם השם שלי, למה לא מצאת לנכון להרים טלפון?" אז הוא אמר שאמרו לו שנפטרתי. שאלתי אותו: "אם חשבת שהאדריכל מת, למה לא שלחת מכתב תנחומים לאשתו?" הלכתי לשם וראיתי את התוספת ובעיני זה דווקא נפלא. זה כל כך נורא שאולי יגרום לאנשים להעריך את מה שעשיתי".


==========

הערות:

צביעת התמונה בתוכנת מיי הריטג'


קישורים:

### מוטי בן חורין – ויקיפדיה