"אתה צריך ללכת הרבה בכדי לזרז את ההחלמה
שלך", אומרים לי במחלקה ואני ממושמע – עושה זאת. מטייל במשך היום בשטחים הציבוריים
של בית החולים ובלילות, כאשר טל עובדת, אני מתלווה אליה לבקר במחלקות השונות.
"בוא נבקר במעבדה הפתולוגית" היא מציעה לי, "הייתי שם וראיתי את
המעי שכרתו לך ואת הגידולים שנראים כמו כרוביות". אני לא מתלהב
לראות אני רק רוצה תשובה. "יש לי חבר במעבדה" מספרת טל, "הוא אומר
שהם פורסים בלי סוף פרוסות והן לא מתאימות, לא לקרצינומה ולא ללימפומה".
עבר שבוע. השתחררתי מבית החולים. ביום שישי בצהריים טל מזעיקה אותי:
"יש תוצאות. זוהי מלנומה". לזה לא ציפיתי.
מלנומה זה הרע מכל. הרגשתי שדלי מי קרח נשפך על גופי. אני מאוכזב, מיואש ואפילו
מדוכא.
"אין זמן לאכזבות, ליאוש או לדיכאון" כך
טל "בוא ניסע מהר לבית חולים, לקבל את התוצאות בכתב ולהיפגש עם האונקולוג ד"ר
ירמיהו שפירא". ד"ר שפירא, יהודי זקן חובש כיפה שחורה, ממתין לנו בחוסר
סבלנות, עוד מעט שבת. הוא מדפיס את תוצאות הניתוח ואומר: "זה מוזר, גידול
בסדר גודל כזה לא צומח מאליו על המעי הדק. יש לך היסטוריה של מלנומה?"
אני נזכר ומספר לדר' שפירא:
לפני הרבה שנים החלטתי להיגמל מהמבט הכפייתי כל
כמה דקות בשעון היד והחלטתי להסיר אותו. מאז ועד היום אינני עונד שעון. לפני כחמש
עשרה שנים קראתי כתבה על ההבדל בין סתם נקודת חן לבין שומה ממאירה. דובר שם על
ארבעה גימלים. זמן קצר לאחר מכן אני מביט בפרק היד, במקום בו ענדתי עד לפני כמה
שנים את השעון, צמחה נקודת חן שמכילה את כל הגימלים: גודל בצמיחה, גבולות לא
אחידים, גוון משתנה מוורוד לאדום בהיר, גובה גדול מהרגיל.
פניתי
לרופא עור בבית חולים מאיר בכפר סבא והוא מיד פסק שיש להסיר את השומה (כבר לא
נקודת חן) ולשלוח דחוף למעבדה. ד"ר דגן ניתח והסיר את השומה וכעבור שבועיים
הוזעקתי: הגידול ממאיר, זו מלנומה ויש צורך בניתוח נוסף, רחב שוליים ועמוק יותר, וכן סדרת בדיקות לשלילת סרטן
במקומות אחרים.
ביום רביעי 3 בנובמבר 1993, מנהל מחלקה לכירורגיה
פלסטית, ד"ר שריה כהנוביץ' עצמו, ניתח אותי. אחרי שבועיים כאשר הגעתי להוצאת
תפרים, אמר לי ד"ר כהנוביץ' כי תוצאות כל הבדיקות שנעשו, כולל הניתוח, שללו
ממאירות נוספת. יחד עם זאת הוא ממליץ לבצע כל שנה מיפוי עצמות בכדי לעקוב אחרי
הסרטן הזה.
כל שנה התחננתי לרופאת המשפחה, לתת לי הפניה
לבדיקת מיפוי עצמות. אחרי חמש שנים היא פסקה שאין יותר צורך: המלנומה נעלמה.
"אז זהו, המלנומה לא נעלמה!! היא הרימה ראש
והתיישבה על המעי הדק שלך", כך ד"ר שפירא. והוסיף: "אצלנו לא מטפלים בכלל
בסרטן מסוג זה. יש רק שלושה בתי חולים בארץ שמטפלים במלנומה: בתל אביב, בירושלים
ובתל השומר. לאן תרצו לפנות?".
"תל השומר" ענינו מיד "זה הקרוב
ביותר ונוח להגעה".
"מצוין. במקרה הבת של עובדת שם ואדאג שהיא
תטפל בך בדחיפות". ד"ר ירמיהו שפירא צלצל לד"ר רוני שפירא וביום שני
4 באוגוסט 2008, במקום לחגוג ארבעים וארבע שנים לנישואין, הגענו לתל השומר.
