ריגול ומרגלים ב"מנוחה" / שלום נוי

בנערותי אהבתי לקרוא סיפורי ריגול ומאוחר יותר לצפות בסרטים העוסקים בריגול ובמרגלים. הסוכן החשאי הבריטי ג'יימס בונד, הסוכן שמספרו 007 הוא המרגל האולטימטיבי. לא פלא שנעשו עשרים וחמישה סרטי המשך לסרט המקורי וכל שחקן יפה תואר התאמץ לזכות ולשחק את התפקיד הנכסף של המרגל השרמנטי, קוטל הנשים ואוהב החיים הטובים, של שירותי הביון הבריטיים.

כשניהלתי את בית העלמין מנוחה נכונה בכפר סבא (להלן "מנוחה" במלעיל), הגיעו לפתחי מעשיות ריגול מקומיות והתברר, כי המקצוע המדובר אינו כה זוהר.

מעט מאוד הוגדרו כמרגלים והואשמו בריגול. אחת מהם היא ענת קם. ענת הגיעה אלינו וביקשה לקבור את אימה, כמה חודשים אחרי שיצאה מהכלא. אימה של ענת, עדה גרשט, הייתה עובדת סוציאלית בירושלים, אביה יגאל קם היה נכה צה"ל ועבד כסוכן ביטוח. מתחילת פרשת הריגול, אשר הייתה תחת צו איסור פרסום, ועד לשחרורה של ענת מהכלא נלחמו ההורים להקל בעונשה מצד אחד, להסביר ולנקות את שמה של הבת מצד שני. בעתירה לבית המשפט העליון, עתירה אותה ציטטה עדה בכל כלי התקשורת, טענה שענת קיבלה עונש לא מידתי והביאה לדוגמא את העונש שנגזר על יצחק יעקב ("יצה"). יצה קיבל עונש של שנתיים וחצי על תנאי. בית המשפט העליון קיבל את הטיעונים והפחית בשנה את עונשה של ענת מארבע וחצי שנים לשלוש וחצי.

צעדים ספורים ממקום מנוחתה של עדה גרשט נח הנאשם בריגול יצחק יעקב ("יצה") אותו הזכירה כדוגמא למרגל שלא נכנס לכלא. סיפור הריגול של יצה הוא סיפור מרתק: הוא נולד בתל אביב בשנת 1926, שירת בפלמ"ח ועלה בדרגה ובמלחמת השחרור כבר שירת כמ"מ. בעודו במדים התחתן עם שלומית לבית גרייזמן. לאחר השחרור מצה"ל למד בטכניון, חזר לצבא ויצא ללימודים בארה"ב. היה ראש אמל"ח באג"ם בדרגת אל"מ, שירת בסוף הקריירה הצבאית שלו כסגן המדען הראשי של מערכת הביטחון והשתחרר מצה"ל בדרגת תת אלוף. באזרחות פעל רבות בתחום הטכנולוגיה, היה המדען הראשי הראשון של מדינת ישראל ונחשב על ידי רבים לאחד מאבות תעשיית ההיי-טק הישראלית.

ליצה ושלומית נולדו שתי בנות ולאחר כשלושים שנות נישואין התגרשו. יצה עבר למנהטן בארה"ב ונישא לטניה מנדוזה.

אגדות רבות נפוצו סביב אישיותה של טניה רעייתו של יצה, אחת מהן היא על היותה מרגלת, ששנים רבות ריגלה למען הק.ג.ב שירות הביון של רוסיה.

 בארה"ב התחיל יצה לכתוב זיכרונות, שחלקים מהם היו בחזקת סודות מדינה ולא אושרו לפרסום על ידי הצנזורה הישראלית. צמרת התעשייה הישראלית התכנסה בוילה בסביון לחגוג ליצה יומולדת שבעים וחמש. אפילו שר הביטחון לשעבר השתתף באירוע. בהגיעו לישראל לחגיגת יום הולדתו, נעצר על ידי כוחות הביטחון והואשם בריגול. יצה לא היה בריא ומעצרו לצורך חקירה היה בבית המלון אפרופו בבית חולים שיבא, תל השומר. יצה הואשם בסעיפים שונים של ריגול, אך במהלך המשפט, שהיה בדלתיים סגורות, התבררו אי סדרים ובסופו של משפט הוא נידון, כאמור, לשנתיים וחצי על תנאי.

יצה נפטר בשנת 2013. בהספדים שנישאו בהלווייתו תיארו הדוברים את תרומתו למדינה מול ההאשמות המופרכות בריגול. מי שתיאר את המשפט השערורייתי היה קולנוען צעיר בשם ניר טויב. בסרטו הדוקומנטרי "ממלכת הסוד", מתאר ניר את פרשת הריגול, אבל גם חלקים מן הסרט כמו חלקים מפסק הדין צונזרו ונגזרו.

ניר טויב לא היה מרגל, אך הוא היה נין של צבי אהרונסון חלק ממשפחת המרגלים המיתולוגיים בהיסטוריה המקומית, אשר ריגלו למען שירותי הביון הבריטים נגד הטורקים. סופה של משפחת אהרונסון ידוע לכל וגם אותם ואת שאר גיבורי המחתרת היהודית הראשונה - ניל"י (נצח ישראל לא ישקר) תיעד ניר בסרטו "משפחת אהרונסון". ניר יצר סרט דוקומנטרי נוסף בשם "ובחרת בחיים". בסרט הוא מתעד את ארבע שנות מלחמתו האישית במחלת הסרטן ממנה נפטר, בגיל צעיר מאוד והוא רק בן ארבעים ושמונה. מקום מנוחתו של ניר בבית העלמין האזרחי "מנוחה נכונה" נמצא, באופן מקרי ביותר, בין קברה של עדה גרשט וקברו של יצחק יעקב ("יצה").

המרגל הידוע ביותר בשנים האחרונות, אשר נתפס וישב שנים רבות בכלא בארצות הברית, היה יונתן פולארד. אשתו הראשונה ושותפתו לריגול הייתה אן פולארד (לבית הנדרסון). אן ישבה בכלא ארבע שנים, מתוך החמש שנגזרו עליה. זמן קצר לאחר שחרורה מהכלא עלתה לארץ וחיכתה לתמיכה מהמדינה למענה ריגלה.

 

בשנת 2012 הגיעה אן פולארד לבית העלמין שלנו וביקשה לקבור את אביה. "אבא פעל רבות לשחרור שלנו מהכלא ואף כתב ספר שתורגם לעברית בשם "פולארד- סיפורו של מרגל". זאת תהיה הלוויה ענקית, יגיעו המון אנשים" היא אומרת לי "ואפילו פרסמתי מודעה בעיתון". בית העלמין נערך להלוויה ענקית של ברנרד (ברני) הנדרסון. הגיעו שלושה שכנים של אן. מזל שהוא לא יהודי ולא צריך מניין. הייתה זו הלוויה עצובה תרתי משמע. בסוף ההלוויה אן ישבה איתי במשרד ותקפה את המדינה כפוית הטובה, המזניחה ומתעלמת ממרגליה. ישבתי אתה זמן ארוך והרגשתי צורך להגן, להסביר ולהתנצל בשם המדינה.

עברו כמה חודשים. צלצלתי לאן פולארד, אחרי שפניות רבות של מזכירת בית העלמין לא עזרו וביקשתי שתקים סוף סוף מצבה על קברו של אביה. "תאמין לי, אין לי כסף" היא אמרה לי, "אפילו למצבה הפשוטה ביותר אין לי" ומיד חזרה והמשיכה לתקוף את המדינה.

הרמתי ידיים.

כשנה וחצי מאוחר יותר הוקמה מצבה על קברו, אין לי מושג מי מימן.

מאילו סיבות אנשים בוחרים לרגל? בויקיפדיה מציעים ארבע סיבות, עם אפשרות של שילוב ביניהן: כסף, אידיאולוגיה, סחיטה, אגו - ובראשי תיבות: כאס"א. באנגלית זה נחמד יותר, ראשי התיבות הם: MICE ובתרגום לעברית: עכברים.

==========

קישורים:

### ענת קם בויקיפדיה

### יצחק יעקב בויקיפדיה

### ממלכת הסוד - סרטו של ניר טויב ביוטיוב

### ניר טויב בויקיפדיה

### יונתן פולארד בויקיפדיה

### אתר "מנוחה"

### לרשימת כל הסיפורים בבלוג