סבא של סבא שלי, יצחק שטיינברוך, נולד בשנת 1823 בעיירה צ'שאנוב. בהיותו בן עשרים וארבע התחתן יצחק עם דבורה קניגסברג. גם יצחק כמו אביו ואחיו ניסה להתפרנס ממקצועם כסופרי סת"ם, אך ללא הצלחה. מחצית מאלפיים תושבי צ'שאנוב היו יהודים, אבל העוני היה מנת חלקם של כל התושבים – יהודים כגויים. זאת הסיבה שרבים עזבו את העיירה – חלקם לכפרים הקטנים בסביבה וחלקם לצפון אמריקה.
חיים הרש, בנם של יצחק ודבורה נולד בצ'שאנוב והתחתן עם פרידה הלר. בצ'שאנוב גם נולדו ארבעת ילדיהם. בשל המצב הכלכלי הוא נדד עם משפחתו לכפר הקטן וייֶלקיֶה אוצִ'י (בפולנית: עיניים גדולות) על גבול פולין / אוקראינה ושם נפטר בשנת 1913 והוא בן 65 שנים.
ארבעה בנים נולדו לחיים הרש שטיינברוך ולפרידה לבית הלר בצ'שאנוב:
זליג (נולד בשנת 1878), מרדכי (נולד בשנת 1884), יצחק (נולד בשנת 1886) ופישל ירוחם (נולד בשנת 1887).
הבן הבכור של חיים ופרידה, זליג, התחתן עם אטל, נולדו להם
שלושה ילדים ואף זכו לשני נכדים. למרבה הצער נספו כולם בשואה.
הבן השני של חיים ופרידה, מרדכי, התחתן עם יהודית, נולדו להם
שני ילדים: פנחס שחי ונפטר בארה"ב ורחל שגרה בתל אביב בשכונת רמת החיל .
בשנת 1950 מדינת ישראל התנהלה תחת מדיניות כלכלית שנקראה "צנע". את המדיניות הוביל שר האספקה והקיצוב דב יוסף שהיה ידוע בכינוי "שר הצנע". כל תושבי מדינת ישראל, שזה עתה קמה, קיבלו "תלושים" ו"נקודות" בהם יכלו לקנות בקיצוב מוצרי מזון בסיסיים וביגוד. במקביל למדיניות הקיצוב התנהל בארץ "שוק שחור" של ביצים, בשר ושאר מוצרי מזון.
אנחנו, שגרנו בכפר הדר, לא סבלנו
מהמדיניות הזאת: עדיין גרנו בצריף, אבל ההורים רכשו שטח האדמה, עליו גידלנו ירקות שנהגנו גם למכור והיה לנו לול
שסיפק לנו ביצים ובשר ואף הכניס לנו הכנסה נוספת.
ביום בהיר אחד, בעיצומו של הקיץ, עצר בכניסה לחצר שלנו אוטו
מפואר, מתוכו יצאו שני מבוגרים וילדה בלונדינית. היו אלה פנחס שטיינברוך שהגיע
מאמריקה ואחותו רחל. רחל שטיינברוך התחתנה עם גצל גרונדהנד ולהם בת יחידה: לאה.
לאחר החיבוקים והנשיקות, התברר כי פנחס הגיע לביקור בארץ, התארח אצל אחותו בתל אביב וביחד סבלו מהמצב הכלכלי - מהצנע. שני האחים לבית שטיינברוך נזכרו במשפחת נויר שגרה בכפר והחליטו לבקר אותנו. כמתנת פרידה מלאו את האוטו בירקות, פירות, ביצים ועופות מתוצרת הכפר. בדרך לתל אביב היו עמדות פיקוח אשר בדקו את המכוניות למניעת הברחות מזון - כך נלחמו בשוק השחור. הדוד פנחס הרגיע אותנו שהוא מכיר הרבה דרכים עוקפות פיקוח.
מימין לשמאל: אני, רחל, גילי, לאה והפרגית לפני השחיטה, כפר
הדר, 1950
פנחס ורחל המשיכו לבקר אותנו ובעיקר את הלול שלנו, במהלך תקופת הצנע. תקופת הצנע נגמרה. פנחס חזר לאמריקה ורחל עברה לגור בשכונה החדשה שהוקמה בצפון תל אביב ונקראה רמת החיל. הייתה זו שכונה שהוקמה למען נכי מלחמה שנפגעו במהלך שירותם במלחמת השחרור או בבריגדה היהודית של הצבא הבריטי. גצל גרונדהנד, בעלה, היה נכה וקיבל פיצוי מהצבא הבריטי וכן דיור ברמת החיל. כשבאנו לבקר אותם בדירתם החדשה, קיבלנו מרחל למזכרת, את התמונה וזאת הייתה הפעם האחרונה שראינו אותה.
נודע לנו שהבת הבלונדית לאה, התחתנה ושינתה את שם משפחתה לכהן. כהן הוא שם "כה
נדיר" שאין לנו שום סיכוי להתחקות על עקבותיה.
רחל גרונדהנד, תל אביב, 1957
הבן השלישי של חיים ופרידה שטיינברוך, יצחק, התחתן עם אסתר לנגנטל, נולדו להם שישה ילדים. חמשת הילדים הגדולים נספו בשואה והיחיד ששרד היה שמואל שטיינברוך שגר ונפטר ברעננה.
הבן הרביעי של חיים ופרידה, הצעיר מכולם, ירוחם פישל הלא הוא סבא שלי, דודם של רחל ופנחס.
==========
