לתגובות


‏הצגת רשומות עם תוויות חיים שטיינברוך. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות חיים שטיינברוך. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 11 בפברואר 2022

תאריכים / שלום נוי

חתונתו של ירוחם פישל שטיינברוך מצ'שאנוב ובחירת לבו פרידה נויר מהעיירה רווה רוסקה, נערכה בבית הכנסת המרכזי, בקיץ 1911, בעיירת הולדתה של פרידה, רווה רוסקה.

כל הגברים במשפחת שטיינברוך היו סופרי סת"ם. זהו מקצוע שמצריך כישרון ומיומנות, אבל שכר גבוה לא היה בצדו. לחיים הרש, אבא של ירוחם פישל, ולכל ילדיו לא הייתה פרנסה מספקת, במקצועם כסופרי סת"ם וירוחם החליט לבנות את ביתם החדש, שלו ושל רעייתו הצעירה פרידה, בעיירה פוטיליץ'. בפוטיליץ' לא  עסק במקצועו כסופר סת"ם אלא עסק בייצור כלי חרס ומכירתם בכפרים בסביבה.

שלוש שנים חי הזוג הצעיר ירוחם ופרידה, בעוני רב, בעיירה הקטנה פוטיליץ'. בנם הבכור של ירוחם פישל ופרידה, לייביש (לימים בגרמניה: ליאו ובישראל: אריה), נולד שם בפוטיליץ ביום שלישי, תשעה באב, 23 ביולי 1912.

כשהיה לייביש הקטן בן שלוש עברה המשפחה מפולין לגרמניה, לעיירה דלמנהורסט. גם כאן לא מצא ירוחם פישל את פרנסתו כסופר סת"ם והוא החליט להתנדב, לפרנסתו, לשרת בצבא האוסטרי. היה זה מיד עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. לאחר זמן קצר בצבא נפצע ירוחם פישל ברגלו ונשלח להחלים בביתו בגרמניה. לאחר תקופת ההחלמה נקרא לשוב ולשרת בצבא. הוא חזר לשרת באיזור הקרבות, כאשר הוא משאיר בדלמנהורסט את רעייתו פרידה בהריון. ירוחם פישל שרת ונלחם רחוק מהבית כאשר נולדה הבת פאולה  ביום שני 9 באוגוסט 1915. כשיצא לחופשה לראות לראשונה את הבת שנולדה, הבטיח להיות בבית בלידה הבאה. הבטחות לחוד ומציאות לחוד. פרידה הייתה לבדה בדלמנהורסט לאורך כל תקופת ההריון השלישי כשהיא מטפלת גם בשני ילדיה הקטנים. פרידה הייתה לבדה גם בלידת הבן, חיים (הרמן) שנולד ביום שלישי 24 באפריל 1917. ירוחם פישל השתחרר מהצבא עם סיום מלחמת העולם הראשונה ולראשונה היה בבית כאשר נולד הבן הקטן זמי, בשנת 1919.

ממש בימים אלה, בקיץ 2021, נפתח לציבור הארכיון של הצבא האוסטרי בעיר המחוז פישמישל, פולין, שם גיליתי שני מסמכים שהם אחד: רישום הנישואין של ירוחם פישל ושל פרידה.

מבחינת השלטונות הוא התחתן באותו תאריך בו נרשמו המסמכים, כלומר, בשנת 1917 – זה שיש לו כבר שלושה ילדים בעיירה דלמנהורסט בגרמניה, זה ממש לא חשוב.

לך תסמוך על תאריכים רשמיים . . .

 

רישום נישואין של ירוחם פישל ופרידה, פישמישל, פולין, 1917 (מקור)

 

רישום נישואין של ירוחם פישל ופרידה, פישמישל, פולין, 1917 (באתר "גשר גליציה")

יום שישי, 28 בינואר 2022

שמואל / שלום נוי

בחודש דצמבר בשנת 1954 נולד אחי הקטן ירוחם, המכונה ירל'ה. בכדי לשתף את המשפחה בשמחה, שלח אבי שני מברקים למתגוררים רחוק. מברק (טלגרמה) הייתה דרך התקשורת המהירה והיחידה, בעידן בו לא היו טלפונים בכל בית בישראל. אבי טרח וצעד ביום גשום וסוער למרכז רמתים, לסניף הדואר. הוא מילא את טופס המברק וכתב: נולד לנו בן נקודה שמו ירוחם נקודה חתומים: שושנה ואריה נויר נקודה. התשלום עבור משלוח של מברק היה לפי מספר המילים וכל מילה הייתה יקרה מפז, לכן דאג אבי, אריה, לכתוב מברק קצר.  את המברק האחד שלח לכתובת של חיים שטיינברוך ב"קפה הנגב", גדרה, ישראל ואת המברק השני כתב בגרמנית ושלח לכתובתו של זמי שטיינברוך בקופנהגן, דנמרק. כך הוא כתב במברקים לשני אחיו, כי החליט לקרוא לרך הנולד על שם אביהם ירוחם.

המרכז למיון והעברת המברקים (מברקה) היה ברעננה. פקיד מיון הטלגרמות ברעננה, שמואל, ראה את שתי ההודעות ושפשף את עיניו: כל הרבה זמן הוא מחפש שריד ופליט ממשפחתו, משפחת שטיינברוך וכאן בבת אחת, גילה שני שרידים. לאחר שמיהר ושלח את המברקים ליעדם ישב ובהתרגשות גדולה כתב לחיים מגדרה מכתב משלו ובו פירט את הקשר שלו למשפחה:

"אנחנו שנינו הנכדים של חיים הרש שטיינברוך ושל פרידה לבית הלר מצ'שאנוב. אגב, אתה קרוי על שמו. כידוע לך, נולדו לחיים ופרידה ארבעה בנים: זליג, מרדכי, יצחק וירוחם. אני בנו של יצחק, הצעיר מששת ילדיו שנספו כולם, לצערי הרב, בשואה. בגיל צעיר אתה עלית לישראל ואילו אני נשארתי שם ובקושי שרדתי את השואה. אנחנו בני דודים מדרגה ראשונה." עוד הוסיף וכתב איך איבד את כל משפחתו בשואה, איך הכיר והתחתן עם ציפורה, אף היא ניצולת שואה, איך הוא לא יודע מה עלה בגורל אחיו ואחיותיו ואיך הוא עוסק בחיפוש קרובים מאז עלייתו לישראל.

חיים ענה לו במכתב קצר: "אני גר בגדרה וזה רחוק (מרחק שני אוטובוסים). אני מציע לך ליצור קשר עם אחי הבכור, אריה נויר, שגם הוא שטיינברוך במקור וגר קרוב אליך בכפר הדר".

שמואל לא התעצל, הלך ברגל בשבת בבוקר, מרעננה לכפר הדר ושם שמע את ההסבר, מדוע אבי קרוי נויר כשהוא בעצם שטיינברוך.

"ההסבר פשוט מאוד" אמר אבא שלי לבן דודו החדש, שמואל, "אמא ואבא שלי, פרידה וירוחם, התחתנו כמו רבים וטובים בחתונה יהודית, הם נרשמו לנישואין בקהילה היהודית, ולא טרחו לרשום את החתונה אצל הרשויות האזרחיות. כשהיינו צריכים להוציא תעודת לידה, לקראת ההגירה לגרמניה, נכתב מעמד ההורים בתעודת הלידה שלי בפירוש ובאותיות קידוש לבנה "בלתי נשואים" (בפולנית "ילד לא חוקי": (nieślubne".

אמר והראה לו את תעודת הלידה שלו:

תעודת הלידה של אריה נויר, 23-7-1912

שמואל שמח לגלות עוד שטיינברוך אחד והסתפק בכך.

"הייתה לכם משפחה כל כך קטנה", שאלתי את אבא "למה לא שמרתם כל השנים על קשר ביניכם ?"

"שמואל היה איש דתי שהקפיד על קלה כחמורה" ענה, "הוא לא הזמין אותנו אליו מעולם וגם אלינו לכפר הדר, מיעט להגיע, שהרי בבית שלנו לא בדיוק מקפידים על כשרות. כאשר חיים אחי, עזב את קפה "הנגב" בגדרה ועבר לגור ברמתים ופתח מעדניה לא כשרה במרכז המושבה, נותק הקשר לחלוטין".

שמואל שטיינברוך, רעננה, 1955

שמואל שטיינברוך נפטר בשנת 2000, עשרים שנה לאחר מותה של רעייתו ציפי לבית הלוי פרידמן. שניהם נקברו זה לצד זו בבית העלמין הישן ברעננה. לבני הזוג לא היו ילדים ולא משפחה קרובה.

בעץ המשפחה שלנו תמצאו את הבן הרביעי והקטן של חיים ופרידה שטיינברוך, את פישל ירוחם, הלא הוא סבא שלי.

==========

קישורים:




יום רביעי, 8 במאי 2019

מכתב עצוב / שלום נוי

חורף, 1938

הגרמנים החליטו לנקות את גרמניה מיהודים. הם גרשו את כולם. גם פישל ופרידה שטיינברוך גורשו מדלמנהורסט לפולין. שלושת ילדיהם הגדולים היו בארץ ואילו הבן הצעיר זמי, שהיה בהכשרה גרמניה הצליח לברוח לשוודיה ומשם לדנמרק. פישל ופרידה ניסו לעלות לארץ וכתבו בקשות ומכתבים רבים לשלטונות בארץ במטרה לקבל אישור עליה (סרטיפיקט). הנה אחד מהם:



לעשנא יום 26/1/39
 אל משרד ההגירה לארץ ישראל בתל-אביב.
א.נ,
בזה אני פונה אליכם בבקשה לעזור לי בענין עלייתי.

אני נמצא פה כמה חדשים בתור פליט שגורש מגרמניה. עד עכשיו קיבלתי תמיכה מוועדת הפליטים אצל הקהילה העברית בלשנה. ומפני זה שאין להם כבר כספים בקופתם, אינם יכולים לעזור לי הלאה. מצבי רע מאוד, כי אין לי אפשרות להתפרנס פה. בלי קרובים ובלי ידיעת השפה הפולנית אינני יכול לשבת פה. אין לי כח לסבול את העינויים הקשים. חיי שלי הם כמו גסיסה לאיטה וכאובה, רק הסיכויים לעלות ולהיות עם בני יחד הם ניחומים בגורלי הטרגי. בני בארץ דורשים אותי ומתחייבים לפרנס אותי עם אשתי וגם עסוקים בדבר זה ופנו כבר פעמים אחדות אליכם בעניין הנ"ל, על מספר 1792-3/938.

לכן אני מבקש מכם שתשתדלו להקל את קבלת רישיון ההגירה ולאפשר לי לעלות ארצה בזמן הכי קרוב. תואילו נא לשים לב לבקשתי ולעניין, בכדי להגשים את שאיפתי בימים הקרובים. בתקוה שתמלאו את רצוני הכביר ותתנו לי תשובה פוזיטיבית.

מביע את תודתי הלבבית וחותם ברגשי כבוד ובברכת ציון,

פ. שטיינברוך

וכך מספר חיים שטיינברוך:

אחי אריה ואני, עבדנו כפועלים בפרדס של אדון גזונטהייט בהדר. כשהגיעו המכתבים מן ההורים, פנינו לשלטונות וביקשנו לאחד את המשפחה ולאפשר להורינו לעלות ארצה. "הביאו הוכחה שאתם יכולים לפרנס את הוריכם" הייתה התשובה שקיבלנו, "עליכם להשתכר לפחות עשר לירות לחודש". מאחר והרווחנו רק שבע לירות ביקשנו מאדון גזונטהייט שייתן לנו הצהרה על שכר של עשר לירות. הוא סירב למרות כל תחנונינו: "אני אדם דתי ולא יכול לשקר", ענה לנו.

אדון גזונטהייט לא שיקר. פרידה ופישל לא הצליחו לעלות לארץ ולהתאחד עם שלושת ילדיהם, הם נספו במחנה ההשמדה בלזץ. אריה וחיים לא יכלו לעולם לסלוח לאדון גזונטהייט שלא הסכים לשקר כי הוא "דתי".

==========

קישורים:

יום שבת, 4 במאי 2019

גרמניה / שלום נוי

ספטמבר 2007

גם אנחנו נסענו לגרמניה. את יום הולדתי השישים וחמש החלטתי לחגוג בצורה מיוחדת: מצאתי באינטרנט כי בתאריך יום ההולדת שלי, שמונה בספטמבר, מתקיים מופע של זיקוקים, אורות זרקורים, אורות לייזר ומוסיקה על נהר הריין בגרמניה. המופע נקרא "הריין בלהבות". נרשמנו לשייט. השארנו את השקיית העציצים לטל ונסענו.

שכרנו יחידת נופש לשבוע ימים, לא רחוק מנהר הריין, והחלטנו לשלב ביקור בעיר הולדתו של אבי: דלמנהורסט.
האמת, אבא שלי, שהיה יקה אמיתי לא נולד בגרמניה, הוא הגיע לשם בהיותו בן שנה.

***

הכל התחיל כשסבא שלי, ירוחם פישל שטיינברוך, התחתן בשנת 1911, בעיירה רווה רוסקה, עם פרידה נויר שנולדה בעיר זו. המשפחה עברה לגור בעיירה פוטיליץ', שם גם נולד אבי, אריה לייב או כפי שקראו לו בגרמנית: ליאו.
סבא ירוחם פישל היה סופר סת"ם. גם אביו היה סופר סת"ם. דור שלישי לסופרי סת"ם בפוטיליץ'. הבעיה הייתה שבעיירה הקטנה לא היה צורך במקצוע הזה – כמה ספרי תורה ומזוזות צריך לכתוב בחודש? משפחת שטיינברוך התחילה להתפרנס מיצירת כלי חרס, ירוחם פישל קנה סוס ועגלה ונסע בין העיירות בסביבה ומכר כלי חרס שייצרו בני המשפחה.
המצב הכלכלי המשיך להיות קשה וירוחם פישל החליט להגר ולנסות את מזלו באמריקה.
הוא השאיר את פרידה ואריה לייבל התינוק בפולין ונסע ברכבת לעיר הנמל המבורג בגרמניה. בהמבורג עבד ירוחם פישל בעבודות שונות, הרוויח כסף לקניית כרטיסים לרכבת ושלח לפרידה מכתב וכרטיסי נסיעה ברכבת, כדי שיצטרפו אליו להמבורג. פרידה ואריה לייב בן השנה עלו לרכבת ונסעו להמבורג. בגבול, בכניסה לגרמניה נרשמו בשמה הפולני של פרידה: נויר. כך נקרא אבי אריה נויר כשם משפחתה של סבתא פרידה עד היום הזה.

פרידה הגיעה עם אריה לייב הקטן להמבורג, נפגשה עם ירוחם פישל ושמחה מאוד. הוא לקח אותה לנמל לראות את האוניה עליה יעלו וישוטו לאמריקה.
פרידה ראתה לראשונה בחייה את הים הגדול ונבהלה.
"אני על אוניה ששטה בים המפחיד הזה לא עולה", הכריזה. לא עזרו תחנוניו של ירוחם פישל היא התעקשה והוא ויתר.
ירוחם פישל, פרידה וליאו בן השנה עזבו את המבורג ועברו לגור בעיירה קטנה ששמה דלמנהורסט. בעיירה זו ניסה ירוחם פישל להתפרנס ממקצועו כסופר סת"ם. כמו בפולין גם כאן, מעט מאוד יהודים היו בעיירה וכמה תפילין ומזוזות כבר צריך?

אחרי הרבה שנים כתב אבי את זכרונותיו. בין השאר סיפר שכאשר פרצה שריפה בעיירה הסמוכה ונשרף ספר התורה בבית הכנסת, במשפחת שטיינברוך הייתה שמחה – סוף סוף יש פרנסה: כתיבת ספר תורה זה כסף טוב והרבה.
לאחר זמן קצר נולדה לפרידה וירוחם פישל בת: אתל פשה ובגרמנית פאולה. עכשיו צריך להאכיל עוד פה. לירוחם פישל לא הייתה ברירה ולפרנסתו נאלץ להתגייס לצבא האוסטרי. כעבור זמן קצר בצבא, הוא נפצע ונשלח הביתה להבריא ואז נולד בן נוסף: הרש חיים ובגרמנית הרמן. לא עברו שנתיים ועוד בן נולד: זמי. לאחר שפישל הבריא הוא חזר לצבא, אבל הרוויח מעט מאוד, הכסף ששלח הביתה לא הספיק והמשפחה סבלה מחרפת רעב.

ירוחם פישל היה בצבא ופרידה נשארה לבד בדלמנהורסט. היא מצאה מפלט מצרות היום בקריאת ספרים ובעיקר רומנים וסיפורי אהבה. היא נהגה לטפס על העץ בחצר ולשקוע בקריאה. פרידה מצאה חברה בעיירה, אישה עשירה בשם סאלי מימה פינק. למשפחת פינק הייתה חנות רהיטים ברחוב הראשי של דלמנהורסט ומצבה הכלכלי היה מעולה. מימה פינק השאילה לפרידה ספרי קריאה, אבל גם הייתה שולחת סלי מזון מהשוק לפרידה ולארבעת ילדיה.

***

הגענו לדלמנהורסט ולאחר שקיבלנו את החדר במלון יצאנו לשוטט ברחוב הראשי. לא נשארו יהודים בעיר, אף לא אחד, כולם גורשו על ידי הנאצים לפולין ושם רובם לא שרדו. כשעברנו ליד המקום בו הייתה חנות הרהיטים של משפחת פינק, ראינו אריחי ברונזה על המדרכה. על האריחים היו מוטבעים פרטי משפחת פינק ותאריך גירושם מהעיר על ידי הנאצים, לזיכרון / דראון עולם.








אריחי הברונזה לזכר משפחת פינק

ראינו את האריחים ברחוב הראשי וכעסתי: מדוע למשפחת פינק העשירה הקימו לוח זיכרון ולמשפחת שטיינברוך הענייה לא? למחרת בבוקר נכנסנו לעיריית דלמנהורסט. בעירייה קיבלו את פנינו בסבר פנים יפות, הראו לנו ספר נדיר של תולדות יהודי העיירה והסבירו לנו שאת אריחי הברונזה יוזמת המשפחה ומקימים אותם באמצעות מתנדב לא יהודי, אשר עושה זאת בכל רחבי גרמניה ואף נתנו לנו את פרטיו.

חזרנו לארץ. פניתי לדוד חיים והצעתי לו להציב אריחי ברונזה לזיכרון עולם ליד בית ההורים שלו שנהרס במלחמה ברחוב ברמר – הוא סרב. לעולם לא נדע מדוע.

==========


קישורים: