אוגוסט, קיץ, 1964
"אני
לא רוצה ללכת לצבא" – אמרה יעל כאשר סיימה את לימודיה בבית המדרש למורים למלאכה
בגבעתיים, "אם אתגייס לצבא ישלחו אותי להיות מורה בטבריה או במקום אחר. בוא
נתחתן ואני אהיה מורה בטבריה בלי שהצבא יהיה בתמונה".
היה הגיון רב בדבריה והחלטנו להתחתן.
יעל
ואני היינו חברים ארבע שנים. הכול התחיל כשהייתי מדריך ב"נוער העובד"
ברמתים. מדי יום שישי, בשעות אחר הצהריים, נהגתי להגיע לסניף התנועה (מאוחר יותר
שינו את השם ל"קן"), לשבת שם ולהדפיס במכונת הכתיבה של מועצת הפועלים את
הדף השבועי. ב"ערב הסניף" היו מחלקים את הדף, בזמן קבלת השבת. גולת
הכותרת בדף השבועי היה "שיר השבוע" שאת מילותיו טרחתי לפענח בהאזנה
מאומצת לרדיו ומאוחר יותר מהטייפ (רשמקול), לרשום ולהדפיס מדי שבוע בשבוע. היה לי
מפתח למזכירות מועצת הפועלים ובכל יום שישי, לפנות ערב, נכנסתי ושכפלתי את הדף
השבועי. באחד מימי שישי הגיעה יעל, הציעה את עזרתה בהכנת הדף ומאז הכנו ביחד את הדף
השבועי במשך כשנה, עד שהתגייסתי לצבא.
כך פרחה לה החברות בינינו, אשר נמשכה במהלך
השירות הצבאי שלי: בהכשרה בקיבוץ כפר רופין, בטירונות הנח"ל במחנה שמונים, בהדרכה
בקן הנוער העובד בראשון לציון ובנח"ל המוצנח.
מיד
עם שחרורי מהצבא וכשהגיע מועד גיוסה של יעל אשר סיימה לימודיה בסמינר, עברנו לגור יחד
בקיבוץ האון. כשפנינו למזכירות הקיבוץ וביקשנו להתחתן בראשית הקיץ, ביקשו מאתנו
לדחות את החתונה בחודש. "בט"ו באב, חג האהבה, מתחתנים שני זוגות תוכלו
להצטרף אליהם. שלוש חתונות בערב אחד – יהיה יותר שמח !".
וכך
התחתנו בט"ו באב שלושה זוגות: ברוך ונינה לנגר, יגאל ורותי'קה שילוני ואנחנו.
לפני
החתונה נסענו לרב במושבה כינרת להרשם לנישואין.
"מה
שם החתן?", שאל הרב. "שלום" עניתי. "ושם אבי הכלה?" שאל
הרב, "שלום" עניתי. "אתה עושה צחוק ממני?" כעס הרב, "גם
שמי שלום".
וכך
התחתן שלום נויר עם יעל בת שלום אדלמן על ידי הרב שלום כהן מהמושבה כינרת
שלוש
פעמים שלום בטקס עם שלוש חתונות בחג האהבה – רק טוב יכול לצאת מזה.
שלום, שלום ושלום . . . ויעל גם
==========
קישורים:
