אריה בן שש עשרה, הוא החליט להיות מורה והתחיל ללמוד במכינה לסמינר למורים יהודיים. המכינה "תלמוד תורה" נמצאת בהוכברג, עיירה קטנה בסמוך לעיר וירצבורג.
אריה בן שמונה עשרה, השנה 1930. אריה התחיל ללמוד במדרשה למורים יהודיים בעיר וירצבוג בגרמניה. המדרשה הייתה אורתודוקסית, אך קיימה גישה ליברלית במידה מסוימת. מצד אחד למדו בה גברים ונשים יחדיו, אך לימודי היהדות תפסו חלק נכבד מתוכנית הלימודים.
בית המדרש למורים יהודיים, וירצבורג, גרמניה, 1934 - אריה עומד ראשון מימין
עם סיום הלימודים התפזרו תלמידי המחזור לכל עבר: רבים היגרו לאמריקה, חלקם נשארו באירופה, אריה החליט לעלות לארץ ישראל. הוא פנה לאנשי הסוכנות היהודית ואלה שלחו אותו להכשרה בחווה חקלאית לא רחוק מעיר הנמל המבורג.
החווה החקלאית הייתה שייכת לגרמני אמיד ורע לב. הוא לא אהב את היהודים שבאו לעבוד אצלו, אבל לא עמד בפיתוי של כוח עבודה זול, זול מאוד: מגורים עלובים, אוכל דל וללא שכר כלל. אריה התמחה בעיקר בגידול עופות ואפילו אהב את העבודה.
מימין מלשמאל: זמי, פאולה, ירוחם פישל, אריה, פרידה, חיים - דלמנהורסט גרמניה, 1934
בדרך לנמל ביקר אריה את משפחתו בדלמנהורסט, ביקור פרידה בטרם העלייה לישראל. הם הצטלמו תמונה למזכרת ושם קיבל אריה את ההודעה ששידכו לו בחורה, לצורך ניצול אשרת העלייה לזוג. הבחורה אמורה לחכות לו בנמל שם גם יתחתנו.
בהגיעו לנמל נפגש אריה עם הבחורה שהייתה גבוהה במיוחד ואילו הוא היה, כידוע, נמוך במיוחד. בראותם זה את זו הבינו, לא רק "בני הזוג", אלא גם נציגי הסוכנות היהודית, שהשלטונות הבריטיים בארץ לא יקנו את הבלוף הזה. הם נפרדו מיד ואריה עלה לארץ כרווק.
אריה הגיע לארץ לנמל חיפה ומיד נשלח להכשרה לקיבוץ
הרווקים של תנועת השומר הצעיר ששכן סמוך לכפר הדר. קיבוץ כְרִִית קראו להכשרה, כְּרִית ראשי תיבות של "כת רווקים
יהיו תמיד". שם מוזר לאנשים מוזרים, רובם ככולם יוצאי פולין ורק אריה וחברו
יצחק שטיינמן יוצאי גרמניה. חברי הקיבוץ יצאו עם בוקר לעבודה בפרדסי כפר הדר, חזרו
לאוהלי הקיבוץ עם ערב ובילו עד אור הבוקר בבילויי רווקים כיאה לכת שהקימו.
ימים ספורים לאחר הצטרפותו לקיבוץ, חזר אריה לאוהל בסיום יום העבודה וגילה שהמזוודה שהייתה מתחת למיטתו נעלמה. הוא פרץ בצעקות:
"גנבים ! גנבים!", הוא לא נרגע עד שהסבירו לו שלא היו גנבים, אלא שכל המזוודות
ותוכנן, הם רכוש משותף של הקיבוץ ונלקחו למחסן המשותף. זה לא מצא חן בעיני אריה. "תחזירו לי,
לפחות, את התמונות המשפחתיות", ביקש. "אם ברצונך להישאר בקיבוץ אתה לא
יכול להחזיק שום רכוש פרטי, גם לא תמונות!", ענו לו.
באותו רגע החליט אריה לעזוב את הקיבוץ המוזר, בעל השם המוזר, חוקיו
המוזרים ואנשיו המוזרים. הוא הצליח למצוא במחסן המשותף ולקחת אתו, רק חלק קטן מהרכוש הפרטי שהיה
לו, החלק הגדול של התמונות המשפחתיות שהביא עמו מגרמניה נעלם ואיננו. חברו של
אריה, יצחק שטיינמן עזב יחד אתו.
יצחק עבר לגור ברמת גן, עבד בבית חרושת "עלית" וייצר
שוקולד, הוא התחתן עם עליזה ולימים שידך את אריה לשושנה. אריה היה בין מקימי המושבה
שרונה שליד יבנאל ולאחר שהתחתן ונולד לו בן חזר לכפר הדר.
עברו עשר שנים מאז עזב אריה את כפר הדר. אנשי הגרעין "קיבוץ כְּרִית" כבר עזבו את המקום, לחלק מכת ה"רווקים" אף נולדו ילדים. כולם עזבו את כפר הדר והקימו את קיבוץ כפר מנחם.
אבא שלי היה כל חייו אדם שקט במיוחד ורגוע באישיותו. עד יום מותו הוא
היה מתמלא בחימה וזעם רק כאשר היית מזכיר לידו את השם "קיבוץ כְּרִית".
==========
קישורים:
