אוקטובר 2013
מערכת
הבחירות לעיריית כפר סבא בעיצומה. יהודה בן חמו מציג מועמדותו בפעם השלישית, לאחר
עשר שנות כהונה כראש העירייה. בכל מקום שנפגשים, מדברים על שחיתותו של ראש העיר,
אשר דאג בעשר שנות כהונתו, לפתח יחסים עם קבלנים בכדי להשיג טובות הנאה אישיות.
שוב ושוב עולה הנושא של שיפוץ בית ספיר, שעלה מיליונים מעל ומעבר למתוכנן, לשמחתם
של הקבלנים.
את
בית ספיר תכנן האדריכל מוטי בן חורין, אדריכל בעל שם שתכנן את בית אייזנברג ואת
בית פלאטו שרון בסביון, את מצודת זאב ואת בית אסיה בתל אביב והכי חשוב את התוספת לבית
יעל ושלום נוי בהוד השרון.
כשעזבנו
את קיבוץ האון החלטנו לחזור להוד השרון. חיפשנו לקנות דירה והגענו לביתם של דניה ויוסי,
ברחוב הנרקיס בשכון עממי. יוסי ודניה מכרו לנו בית קטן בן שני חדרים והמליצו בחום על
השכנים בדו-משפחתי, קלרה ושלמה ברודי. קלרה הייתה עקרת בית ושלמה היה נגר גגות,
ניצול שואה, אשר שרד את התופת של מחנה אושוויץ. זמן קצר לאחר שקנינו את הבית,
סילקנו את הגדר שהפרידה בין החצר שלנו לחצר של משפחת ברודי ומאז אנחנו בקשרים של
ידידות עד עצם היום הזה.
לאחר
מלחמת ששת הימים, כאשר אסף עמד לצאת לאוויר העולם, הדירה הייתה קטנה וצפופה והחלטנו
לשפץ ולהגדיל את הבית.
"אני
מבין בנושאי בנייה ואני אטפל בנושא" אמר שולקו אביה של יעל, שהיה מנהל המשק בכפר הנוער מוסינזון ("המוסד").
"אני גידלתי את האדריכל מוטי בן חורין מאז
שהיה ילד קטן ובא עם אביו למוסד. הוא חייב לי ויעשה זאת בחינם".
שמחנו,
אבל היינו מודאגים. מוטי בן חורין אדריכל מפורסם ידוע בארץ ולא מתעסק בשטויות, של
הרחבת בית קטן בשטח של חמישים מטרים מרובעים. שולקו קבע עם מוטי בשעה ארבע אחה"צ.
יעל אפתה עוגה, הקפה היה מוכן ואנחנו ידענו מה לבקש מהאדריכל המפורסם. מוטי הגיע,
נכנס לבית כרוח סערה, הציץ לחצר ואמר: "אני אשלח לכם תכניות ביום ראשון,
תהיה לכם פה בונבוניירה", נכנס למכונית ונעלם. לא קפה, לא עוגה ולא שמע את
בקשותינו.
ביום
ראשון הגיעו התוכניות. נבהלנו. מסדרון באורך שני מטר חיבר את הבית הקיים לבית החדש,
החלק החדש היה ריבוע של שבעה מטרים וכלל בתוכו: שירותים, מטבח, פינת אוכל וסלון. זה
לא היה נורא כל כך, למרות שמטבח במרכז הבית, ללא הפרדה מפינת האוכל והסלון לא היו
כל כך מקובלים בזמן ההוא. אבל הפירוט היה מופרע עוד יותר: קירות מבלוקים בבניה
נקיה ללא טיח וצבע, רצפה של מרצפות מלבניות באלכסון מפינה לפינה, תקרת עץ עם
רווחים וציפוי שחור של ניילון וצמר סלעים ביניהם, תקרת העץ צמודה לגג הרעפים,
חיזוק הגג על ידי קורות עץ מרובעות כמו אדני רכבת בתוך הבית, פרזולי מתכת צבועים
באדום לחיבור הקורות, ארובה גדולה במרכז הגג וחלונות הזזה גדולים עם מסתורים
צבועים גם הם בצבע אדום. כמעט שכחתי: הגג מכוסה ברעפי סביון.
צלצלנו
למוטי מבוהלים. "אנחנו רוצים בית נורמלי ולא בונבוניירה", אמרנו לו.
מוטי
בן חורין נתן לנו כמה כתובות של בונבוניירות שהוא תכנן ונסענו לבדוק. זה היה פחות
מפחיד משחששנו. החלטנו לאמץ את התוכנית. הכנסנו כמה שינויים קטנים בתוכניות הבניה ויצאנו
לדרך.
"יש
לי קבלן שיעשה את העבודה בחצי מחיר" אמר שולקו המבין גם בבניה, והזמין את
ברוך קאופמן לעשות את העבודה.
קאופמן עשה את העבודה בפחות מחצי המחיר, אבל המחיר
ששילמנו היה גבוה ביותר:
ברוך
קאופמן יצק את היסודות והעמודים לא לפי התוכנית, חלק מהם הוא אפילו נאלץ לפרק
ולצקת מחדש. את הטעויות בהבנת התוכנית הוא החביא בין היסודות ומתחת למרצפות.
הקירות נבנו עקומים. את זאת גילינו בזמן שבנינו את תקרת העץ: כאשר הגיעו לארובה במרכז החדר, לא הצליחו ליצור ריבוע. אהרון חבה, נגר הגגות ושותפו של שלמה ברודי, השכן שלנו, עזב בכעס את העבודה, כי הם נאלצו לפרק את תקרת העץ כולה ולבנות אותה מחדש לתיקון העיוות. תזכורת לקירות העקומים קיבלנו לאחר כמה שנים, כאשר ארון המטבח שהיה מחובר לקיר, קרס יום אחד ונפל וכלי האוכל שבתוכו התנפצו לרסיסים. מסתבר שאת הקירות העקומים כיסה הקבלן ברוך בשכבות של טיח להסתרת העיוות.
הרעפים שכיסו את הגג לא היו "רעפי סביון" ולא עמדו בתקן. מוטי בן חורין הגיע ודרש לפרק את כל הגג ולכסות מחדש ברעפים כנדרש בתוכניות הבניה. יומיים לא התקרבנו לבית מפחד הרעפנים, אשר נאלצו לפרק ולכסות בשנית את כל הגג, פחדנו שיזרקו את הרעפים מראש הגג אל הראש שלנו.
את הקיר המפריד בין המטבח לסלון היה צריך לבנות מבלוקים דקים, בבנייה "נקיה" ומודגשת ובקווים ישרים כמו לוח שחמט. "המהנדס שלכם לא מבין כלום בבניה" אמר ברוך הקבלן "הזול". הוא בנה קיר בלוקים רגיל, עם חיזוקים. "תכסו את הקיר בטפטים מנצרים וקש תוצרת חוץ, על חשבונו של קאופמן" פסק מוטי כשהגיע לראות את התקדמות הבניה.
אסף
נולד. ברוך קאופמן נעלם. סיימנו את השיפוץ, חיבור החלק החדש לישן, עם קבלן נורמלי.
נשארנו חייבים לברוך אלף לירות. הוא לא בא לגבות את החוב ואחרי מספר חודשים קנינו בכסף
הזה את המכונית הראשונה שלנו, פורד אנגליה ישנה. אחרי חמש שנים צלצל קאופמן וביקש
שנשלם את הכסף המגיע לו. הצעתי לו שניפגש אצל מוטי בן חורין לבוררות. הוא לא הגיע לבוררות
עד היום.
תקרת עץ, קורות חיזוק, קיר מצופה בטפט וארון תלוי
הרבה
שנים עברו מאז. מוטי בן חורין תכנן הרבה בתים. ברוך קופמן הלך לעולמו. בעיתון "הארץ"
מראיינים את מוטי בן חורין וכך הוא מספר:
"יום אחד התקשרה אלי עיתונאית שסיפרה לי, שסביב הבניין שלי (בית ספיר) מתרחשת שערורייה, שבונים שם קומה נוספת. עיריית כפר סבא פנתה אלי בזמנו לבדוק אפשרות לבנות עוד קומה. אני מסרתי להם תכנית אבל הם עשו משהו שונה לגמרי. העיתונאית שהתקשרה המליצה לי לא לבוא לשם כי אני עלול לקבל דום לב. נפגשתי עם ראש העיר ואמרתי לו: "על הבניין יש שלט מתכת עם השם שלי, למה לא מצאת לנכון להרים טלפון?" אז הוא אמר שאמרו לו שנפטרתי. שאלתי אותו: "אם חשבת שהאדריכל מת, למה לא שלחת מכתב תנחומים לאשתו?" הלכתי לשם וראיתי את התוספת ובעיני זה דווקא נפלא. זה כל כך נורא שאולי יגרום לאנשים להעריך את מה שעשיתי".
