שלמה ברודי / שלום נוי

 היום, יום ראשון 8 בינואר, נפטר שלמה ברודי.

שלמה נטמן בבית העלמין "מנוחה נכונה" עם רעייתו קלרה.

זה ההספד לשלמה שנשאתי בהלווייתו:

לפני חמש שנים בדיוק בשבעה בינואר 2018 עמדתי כאן במקום הזה ונפרדתי בשמי ובשם כל השבט שלנו, שבט נוי, מקלרה רעייתך.

סיפרתי איך לפני חמישים ושבע שנים, בשנת 1966, קנינו את הדירה ברחוב הנרקיס מספר שלוש א', בשיכון עממי בהוד השרון. השכנים עם קיר משותף בינינו, בבית הדו משפחתי, ברחוב הנרקיס מספר שלוש ב' היו קלרה, שלמה וילדיהם. סיפרתי איך זמן קצר לאחר שעברנו לגור שם הסרנו את הגדר שהפרידה בין שתי החצרות, איך יצרנו חצר אחת גדולה, קנינו ביחד מכונה לכיסוח הדשא – כך התחילו יחסי שכנות נדירים בין משפחתנו לבין משפחתך, משפחת ברודי.

ציטטתי את שאמר שלמה המלך החכם מכל אדם, בספר משלי (פרק כ"ז פסוק י'):

"טוב שכן קרוב מאח רחוק" – ומשפחותינו, משפחת נוי ומשפחת ברודי יכולות להעיד ששלמה המלך צדק: בימים טובים ובזמנים רעים, ברגעים של שמחה וברגעים של עצב, בחגים ובימי צרות וקושי, השכנות הטובה שלנו החזיקה מעמד. כל כך הרבה שנים ללא קצה התחלה של ריב זה לגמרי לא פשוט.

שלושה דורות ושלמה בן 92

בשנים האחרונות, ובמיוחד כאשר ליוויתי את שלמה לבתי חולים, או לטיפול רפואי, שאלו אותי, כדי למלא טופס רישום: "מה אתה בשבילו?" לא ידעתי מה להשיב, שהרי אינני בן משפחה מצד אחד אבל מצד שני היינו ממש משפחה: את החגים חגגנו יחד באירועים משפחתיים היינו יחד ובשנים האחרונות כאשר מצבו הרפואי של שלמה התערער – נכנסה לתמונה בתנו טל, עם הידע המקצועי שלה, דאגה לכל צרכיו ואף למעלה מכך ושוב: היינו יחד!

אז מה עונים לממלאי הטפסים ששואלים "מה אתם בשבילו?" את שאמר שלמה המלך?

זה מזכיר לי סיפור קצר. ומעשה שהיה, כך היה: שלמה היה זקוק לניתוח בכתף ומכיוון שהיה צריך לחכות זמן רב לתור, הציע לו הרופא שלו, שינתח אותו בבית חולים "מעייני הישועה", זהו בית חולים חרדי בלב בני ברק החרדית, אבל התורים שם קצרים ביותר. לאחר הניתוח העבירו את שלמה לחדר ובו שתי מיטות. שלמה ישן, מתאושש לאחר הניתוח, אני מתרוצץ לארגן את הניירת הלא פשוטה של אשפוז אצל הדוסים ויעל יושבת ליד מיטתו של שלמה. יעל בולטת בנוף: ללא פאה על הראש ובמכנסיים. ליד המיטה הסמוכה בחדר, ישב גבר חרדי וקרא פרקי תהילים. יעל, ידידותית לסביבה, פנתה אל היהודי והחלה לקשור אתו שיחה. השאלה הראשונה ששאל אותה הייתה (כמובן): "מה את בשבילו?". יעל התחילה להסביר שהיינו שכנים, נותרנו קשורים והיום אנחנו כמו משפחה. היהודי כמעט התפלץ: "מה? גם אצלכם החילונים יש דבר כזה של תמיכה, לא של בני משפחה? חשבתי שרק אצלנו....".

יכולתי לספר המון סיפורים על שלמה, אבל אחר כך הילדים והנכדים שלי יגידו שאני חופר. אבל על סיפור אחד אני לא יכול לוותר, אז ברשותכם: לשלמה היה מספר על היד. מעולם לא חקרנו אותו יותר מדי על הנושא, חששנו שזה דבר רגיש ולא ידענו כיצד לנהוג. לימים נסענו, יעל ואני, לפולין למסע מחנות והגענו לאושוויץ. מי שלא היה שם לא יכול להבין את הצמרמורת וההלם שחווינו בביקור במקום הנורא הזה. כשחזרנו לארץ וישבנו על הדשא עם משפחת ברודי, כפי שעשינו לעיתים קרובות, סיפרנו על סיור המחנות שעשינו ואז שאלנו בחיל ורעדה את שלמה על אושוויץ. "יש לי שלוש קלטות בהן אני מספר את קורות חיי" השיב שלמה "זה חלק מהפרויקט של סטיבן שפילברג, מעניין אתכם לראות אותן?" – באותו ערב ישבנו שלוש שעות, צמודים למסך וצפינו בשלוש הקלטות, מרותקים ודומעים מבלי לעצור אפילו לדקה.

"חייבים לעשות משהו", אמרתי לעצמי אחרי הצפייה בקלטות, "אי אפשר לעבור לסדר היום לאחר חוויה קשה כזאת". השנים חלפו, את הקלטות העתקנו והעברנו לדיסקים ולאחרונה לקובץ באינטרנט בכדי שכל ילדינו ולאחרונה גם נכדינו יצפו בהן. בשנים האחרונות התחיל שלמה להיות מוזמן ל"זיכרון בסלון", הוזמן לספר בבתי ספר את סיפור חייו ובעיני החשוב מכל: סיפורו צולם, נערך ופורסם ברשת האינטרנט וישמר עמנו לעולמי עד. וגם אני אישית, מבטיח לכתוב ולהנציח את זכרך. שלמה.

ועל השאלה "שבט נוי, ומשפחת נוי - מה אתם בשבילו?" אני יכול היום להשיב: אני לא יודע! מה שאני כן יודע זה שאנחנו, כולנו, אוהבים אותך שלמה וכואבים מאוד את לכתך מאתנו.

==========

קישורים:

### חמש פעמים מול תאי הגזים

### על שלמה באתר עיריית הוד השרון

### זיכרון בסלון: בטלויזיה המקומית של עיריית חיפה

### שלמה ברודי בשואה - הריאיון המלא ביוטיוב, 1995

### לרשימת כל הסיפורים בבלוג

ריגול ומרגלים ב"מנוחה" / שלום נוי

בנערותי אהבתי לקרוא סיפורי ריגול ומאוחר יותר לצפות בסרטים העוסקים בריגול ובמרגלים. הסוכן החשאי הבריטי ג'יימס בונד, הסוכן שמספרו 007 הוא המרגל האולטימטיבי. לא פלא שנעשו עשרים וחמישה סרטי המשך לסרט המקורי וכל שחקן יפה תואר התאמץ לזכות ולשחק את התפקיד הנכסף של המרגל השרמנטי, קוטל הנשים ואוהב החיים הטובים, של שירותי הביון הבריטיים.

כשניהלתי את בית העלמין מנוחה נכונה בכפר סבא (להלן "מנוחה" במלעיל), הגיעו לפתחי מעשיות ריגול מקומיות והתברר, כי המקצוע המדובר אינו כה זוהר.

מעט מאוד הוגדרו כמרגלים והואשמו בריגול. אחת מהם היא ענת קם. ענת הגיעה אלינו וביקשה לקבור את אימה, כמה חודשים אחרי שיצאה מהכלא. אימה של ענת, עדה גרשט, הייתה עובדת סוציאלית בירושלים, אביה יגאל קם היה נכה צה"ל ועבד כסוכן ביטוח. מתחילת פרשת הריגול, אשר הייתה תחת צו איסור פרסום, ועד לשחרורה של ענת מהכלא נלחמו ההורים להקל בעונשה מצד אחד, להסביר ולנקות את שמה של הבת מצד שני. בעתירה לבית המשפט העליון, עתירה אותה ציטטה עדה בכל כלי התקשורת, טענה שענת קיבלה עונש לא מידתי והביאה לדוגמא את העונש שנגזר על יצחק יעקב ("יצה"). יצה קיבל עונש של שנתיים וחצי על תנאי. בית המשפט העליון קיבל את הטיעונים והפחית בשנה את עונשה של ענת מארבע וחצי שנים לשלוש וחצי.

צעדים ספורים ממקום מנוחתה של עדה גרשט נח הנאשם בריגול יצחק יעקב ("יצה") אותו הזכירה כדוגמא למרגל שלא נכנס לכלא. סיפור הריגול של יצה הוא סיפור מרתק: הוא נולד בתל אביב בשנת 1926, שירת בפלמ"ח ועלה בדרגה ובמלחמת השחרור כבר שירת כמ"מ. בעודו במדים התחתן עם שלומית לבית גרייזמן. לאחר השחרור מצה"ל למד בטכניון, חזר לצבא ויצא ללימודים בארה"ב. היה ראש אמל"ח באג"ם בדרגת אל"מ, שירת בסוף הקריירה הצבאית שלו כסגן המדען הראשי של מערכת הביטחון והשתחרר מצה"ל בדרגת תת אלוף. באזרחות פעל רבות בתחום הטכנולוגיה, היה המדען הראשי הראשון של מדינת ישראל ונחשב על ידי רבים לאחד מאבות תעשיית ההיי-טק הישראלית.

ליצה ושלומית נולדו שתי בנות ולאחר כשלושים שנות נישואין התגרשו. יצה עבר למנהטן בארה"ב ונישא לטניה מנדוזה.

אגדות רבות נפוצו סביב אישיותה של טניה רעייתו של יצה, אחת מהן היא על היותה מרגלת, ששנים רבות ריגלה למען הק.ג.ב שירות הביון של רוסיה.

 בארה"ב התחיל יצה לכתוב זיכרונות, שחלקים מהם היו בחזקת סודות מדינה ולא אושרו לפרסום על ידי הצנזורה הישראלית. צמרת התעשייה הישראלית התכנסה בוילה בסביון לחגוג ליצה יומולדת שבעים וחמש. אפילו שר הביטחון לשעבר השתתף באירוע. בהגיעו לישראל לחגיגת יום הולדתו, נעצר על ידי כוחות הביטחון והואשם בריגול. יצה לא היה בריא ומעצרו לצורך חקירה היה בבית המלון אפרופו בבית חולים שיבא, תל השומר. יצה הואשם בסעיפים שונים של ריגול, אך במהלך המשפט, שהיה בדלתיים סגורות, התבררו אי סדרים ובסופו של משפט הוא נידון, כאמור, לשנתיים וחצי על תנאי.

יצה נפטר בשנת 2013. בהספדים שנישאו בהלווייתו תיארו הדוברים את תרומתו למדינה מול ההאשמות המופרכות בריגול. מי שתיאר את המשפט השערורייתי היה קולנוען צעיר בשם ניר טויב. בסרטו הדוקומנטרי "ממלכת הסוד", מתאר ניר את פרשת הריגול, אבל גם חלקים מן הסרט כמו חלקים מפסק הדין צונזרו ונגזרו.

ניר טויב לא היה מרגל, אך הוא היה נין של צבי אהרונסון חלק ממשפחת המרגלים המיתולוגיים בהיסטוריה המקומית, אשר ריגלו למען שירותי הביון הבריטים נגד הטורקים. סופה של משפחת אהרונסון ידוע לכל וגם אותם ואת שאר גיבורי המחתרת היהודית הראשונה - ניל"י (נצח ישראל לא ישקר) תיעד ניר בסרטו "משפחת אהרונסון". ניר יצר סרט דוקומנטרי נוסף בשם "ובחרת בחיים". בסרט הוא מתעד את ארבע שנות מלחמתו האישית במחלת הסרטן ממנה נפטר, בגיל צעיר מאוד והוא רק בן ארבעים ושמונה. מקום מנוחתו של ניר בבית העלמין האזרחי "מנוחה נכונה" נמצא, באופן מקרי ביותר, בין קברה של עדה גרשט וקברו של יצחק יעקב ("יצה").

המרגל הידוע ביותר בשנים האחרונות, אשר נתפס וישב שנים רבות בכלא בארצות הברית, היה יונתן פולארד. אשתו הראשונה ושותפתו לריגול הייתה אן פולארד (לבית הנדרסון). אן ישבה בכלא ארבע שנים, מתוך החמש שנגזרו עליה. זמן קצר לאחר שחרורה מהכלא עלתה לארץ וחיכתה לתמיכה מהמדינה למענה ריגלה.

 

בשנת 2012 הגיעה אן פולארד לבית העלמין שלנו וביקשה לקבור את אביה. "אבא פעל רבות לשחרור שלנו מהכלא ואף כתב ספר שתורגם לעברית בשם "פולארד- סיפורו של מרגל". זאת תהיה הלוויה ענקית, יגיעו המון אנשים" היא אומרת לי "ואפילו פרסמתי מודעה בעיתון". בית העלמין נערך להלוויה ענקית של ברנרד (ברני) הנדרסון. הגיעו שלושה שכנים של אן. מזל שהוא לא יהודי ולא צריך מניין. הייתה זו הלוויה עצובה תרתי משמע. בסוף ההלוויה אן ישבה איתי במשרד ותקפה את המדינה כפוית הטובה, המזניחה ומתעלמת ממרגליה. ישבתי אתה זמן ארוך והרגשתי צורך להגן, להסביר ולהתנצל בשם המדינה.

עברו כמה חודשים. צלצלתי לאן פולארד, אחרי שפניות רבות של מזכירת בית העלמין לא עזרו וביקשתי שתקים סוף סוף מצבה על קברו של אביה. "תאמין לי, אין לי כסף" היא אמרה לי, "אפילו למצבה הפשוטה ביותר אין לי" ומיד חזרה והמשיכה לתקוף את המדינה.

הרמתי ידיים.

כשנה וחצי מאוחר יותר הוקמה מצבה על קברו, אין לי מושג מי מימן.

מאילו סיבות אנשים בוחרים לרגל? בויקיפדיה מציעים ארבע סיבות, עם אפשרות של שילוב ביניהן: כסף, אידיאולוגיה, סחיטה, אגו - ובראשי תיבות: כאס"א. באנגלית זה נחמד יותר, ראשי התיבות הם: MICE ובתרגום לעברית: עכברים.

==========

קישורים:

### ענת קם בויקיפדיה

### יצחק יעקב בויקיפדיה

### ממלכת הסוד - סרטו של ניר טויב ביוטיוב

### ניר טויב בויקיפדיה

### יונתן פולארד בויקיפדיה

### אתר "מנוחה"

### לרשימת כל הסיפורים בבלוג

מנוחה נכונה / שלום נוי

 אביב 2009

עדה חמודיס הייתה אישה אנונימית. לא הייתה לה משפחה, לא קרובה ולא רחוקה, לא היו לה חברים ולא שום אדם משמעותי בחייה. בעודה בחיים ביקשה לתרום את גופתה למדע וכך היה: לאחר מותה, בגיל שמונים ושש, ולבקשתה הועברה גופתה של עדה למחקר לבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב.

הטלפון בביתי צלצל: "מדברת רחל מבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב, קראתי בעיתון שפתחתם בית עלמין אזרחי ואני רוצה להעביר אליכם לקבורה, מישהי שתרמה גופתה למדע".

עברו רק שלושה חודשים מאז קיבלתי על עצמי את תפקיד יושב ראש עמותת "מנוחה נכונה כפר סבא". זה עתה זכינו במשפט נגד עיריית כפר סבא, אשר חייב את העירייה לגזור גזרה שווה: לחתום חוזה התקשרות עם העמותה שלנו כפי שחתמו (לילה קודם !) עם "חברה קדישא" ולתת ל"מנוחה נכונה" לעלות על השטח שהוקצה לה ולהתחיל לפעול, כפי שהתירה (שנתיים קודם !) ל"חברה קדישא".

הטרקטורים עדיין פעלו בשטח, היינו ימים ספורים לאחר טקס נטיעת "עץ פינה" בהשתתפות ראש העירייה ושאר מכובדים, עוד לא היה כביש גישה למקום ולא מגרש חניה. בקיצור, עדיין לא היינו מוכנים להפעלת בית עלמין. רחל קראה בעיתון כתבה שהתייחסה לזכייה במשפט, כל השאר היו כותרות ומשאלות לב של העיתונאי.

מה אני עונה לרחל ? מה עלי לעשות ?

לאחר מחשבות רבות החלטתי לקבוע עובדות בשטח: הרי אסור להוציא אדם מקברו - זוהי פגיעה בכבוד הנפטר!

"נקבור אותה בשבוע הבא", אמרתי לרחל "שלחי אלינו את גופת התורמת ביום שלישי".

למרבה הצער שכחתי, כי קבענו נסיעה משפחתית וקנינו כרטיסים לסיור בתערוכת "עולמות הגוף" בחיפה לאותו יום שלישי. זוהי תערוכה בינלאומית אשר הגיעה לזמן קצוב ל"מדעטק" בחיפה. מקורם של כל המוצגים בתערוכה מתורמים אשר בעודם בחיים, תרמו את גופם לצורך הצגתו בתערוכה, כל זאת מתוך רצון לתרום לחינוך לבריאות ולמודעות הציבור הרחב למערכות השונות של גוף האדם. 

האם זה מקרי שאני מבקר בתערוכה העוסקת בחקר האיברים של גוף האדם, דרכי פעולתם ותפקודם בזמן ההלוויה של תורמת מסוג זה ?

ביום שני, יום לפני ההלוויה, בבית העלמין שבהקמה, עשינו את שצריך לעשות: מדדנו במהירות את השטח וקבענו את מיקום הקבר, חפרנו את בור הקבר מבעוד מועד, צוות הקבורה חיכה במקום והכל היה מוכן.

נסענו לחיפה. בזמן הביקור בתערוכה מצלצל הטלפון: "מה לגבי הטקס ?" שואלים אותי אנשי צוות הקבורה, לא דיברנו על זה.

"אין בעיה" אני משיב "לאחר הורדת הארון אל הבור ולפני כיסוי הקבר, אחד מכם יקרא את תפילת ה"קדיש", שהרי היא הייתה יהודיה. לאחר מכן תדאגו לקרוא גם את תפילת "אל מלא רחמים", אבל את השורה בתפילה "המצא מנוחה נכונה" תדגישו ותקראו פעמיים, למען יראו וידעו !".

סביב הקבר הראשון הקמנו את בית העלמין כולו. כל המדידות נעשו על פי מיקום הקבר, המדרכה ליד הקבר וכל הדשא בשטח - הכל נעשה לכבודה של עדה.

מספר חודשים לאחר מכן נקברה מעליה תורמת נוספת וכך הפכה עדה חמודיס מאישה אנונימית ובודדה בחייה, לדמות מרכזית ומכובדת בבית העלמין שלנו. לדעתי, היא אכן זכתה למנוחה נכונה.

==========

קישורים:

### נפתח בית קברות ציבורי עם קבורה אזרחית - NRG מקומי

### עמוק באדמה האזרחית - מקו

### תערוכת עולמות הגוף במדעטק חיפה

### טקס נטיעת "עץ הפינה" בבית העלמין (גלריה)

### אתר "מנוחה"

### לרשימת כל הסיפורים

סיפורי גנאלוגיה - חלק ג': מצבות מספרות / שלום נוי

סתיו 1983

נעמי פלדנקרייז נפטרה.

בפולניה לכל אחד נתנו כינוי ומאז לא קראו לו מעולם בשמו, אלא אך ורק בכינוי, שמקורו מזכיר את שמו הפרטי. שלום אדלמן ידוע לכולם בשם שולקו ואשתו לאה מוכרת בשם לוניה. אנחנו במשפחה הכרנו את נעמי בשם נטקה. אברהם (אברמק) פלדנקרייז ונטקה, שניהם ניצולי שואה, הכירו והתחתנו בארץ. בדרך כלל לא נוהגים, ובוודאי לא בפולניה, לשאול אדם לגילו, אבל לנו הגנאלוגים זה מרכיב מאוד חשוב לציינו באילן היוחסין.

נטקה נולדה בשנת 1909, כך העיד שולקו בן דודה. "היא בת דודי ובת גילי, גדלנו יחד בטרנופול עיר הולדתנו. איך עם הגיעה לארץ נהייתה צעירה בארבע שנים ?" צחק שולקו, "אבל אם לה זה טוב וזה לא מפריע לאיש, מה איכפת לנו". שינוי תאריך הלידה של נטקה לא הפריע לאיש וכך נשאר עד יום מותה.

חמש שנים לפני מותה חלתה נטקה בדמנציה. אברמק בעלה חשש להשאירה לבד בבית וסידר לה "עבודה" במחסן הבגדים של פנימיית עלומים, אותה הקים וניהל במשך שנים רבות. חניכי הפנימייה נהגו ללעוג לנטקה לאור התנהגותה ועליבותה, הדבר לא הפריע לאברמק, אבל גרם לכעס רב במשפחה שביקשה ממנו להוציאה מהעבודה. 

בשנת 1979 קיבלתי את ניהול פנימיית עלומים, אברמק פרש לגמלאות ולדרישתי הוציא את נעמי איתו. 

לנטקה ולאברמק לא היו ילדים וכאשר נעמי נפטרה הזמין אברמק שתי מצבות וקיבל את ההחלטה מה לרשום כשנת לידה על המצבות. אני הייתי צריך לקבל החלטה גנאלוגית: מה לרשום בעץ המשפחה. לבסוף החלטתי: הכיתוב על המצבה הוא שיקבע. כך תישאר נטקה צעירה בארבע שנים לנצח.

נעמי ואברהם ילידי שנת 1913

לעומת המצבה ה"אנטי גנאלוגית" של נעמי, יש מצבות שעוזרות עד למאוד, כמו למשל, המצבות של ליאון וקייט המספרות בפירוט את מערכת היחסים של המשפחה. ממש להעתיק ולהדביק, בתקווה שאין כאן שום הפתעות.

המצבות של ליאון וקייט זלצמן

ליאון יהודה בן שלום זלצמן בעלה האוהב של קייט קיילא אשתו הנאהבת של ליאון זלצמן הם ההורים האוהבים של שרה, מקס, חנה, יוסף והרולד וסבא וסבתא אוהבים לנכדיהם. הרבה אהבה יש על המצבות, הנמצאות בחלקה היהודית של בית העלמין בעיר וולינגטון, ניו זילנד, אבל גם הרבה מידע. על מצבה קטנה יחסית הצליחו לדחוס בנוסף, גם את שמות ההורים, תאריכים עבריים ואפילו את העובדה שקייט הקפידה על הדלקת נרות שבת והוא, ליאון, הקפיד להתפלל בסידור.

אגב, שלום אביו של ליאון הוא הסבא רבא שלי שאני נקרא על שמו.

בדרך כלל נהוג לכתוב על מצבות, בנוסף לשם הנפטר את שמות אותם קדושים, בני משפחה, שנספו בשואה ואין להם קבר או מצבה וכך להנציח את זכרם ולתת להם יד ושם. על מצבתו של איציק גורן יש מידע שונה: שמות כל אחיו, אלה שנספו בשואה ואלה שחיים. איציק שינה את שם משפחתו מגוטליב לגורן ועל המצבה שהקימו על קברו, בקיבוץ ניר יצחק, פירטו בנוסף לשם הוריו ומקום היוולדו גם את שמות אחיותיו ואחיו. אחותו פנינה מלאה שמונה דפי עד ביד ושם, בדפים אלה הנציחה את שמות האחיות בריינדל, מרל ונחמה ואת שמות בני זוגן וילדיהם שנספו בשואה. מדוע כתבו על המצבה גם את שמות אחיו החיים: יהושע, לייבל ופנינה ?

המצבה על קברו של איציק גורן

יהושע גוטליב ששמו מופיע על המצבה, הוא אביה של שושי גיסתי, אשתו של אחי ירוחם.

אחיו הצעיר של יהושע, אריה לייבל, עבר את המלחמה כפרטיזן, הגיע למילנו באיטליה, למד ולימד שם אומנות ושם גם נפטר מהתקף לב והוא בן ארבעים. יהושע עצמו נפטר בארץ בשנת 1989. מדוע טרח איציק, אשר נפטר בשנת 2005 להנציח את אחיו ששרדו את השואה ואת אחותו פנינה שנישאה ליגאל תלמי מקיבוץ משמר העמק ועדיין חיה בקיבוץ. לא ברור.

נושא בתי הקברות סיקרן אותי מאז ומעולם, הרבה שנים לפני שהתחלתי לעסוק בגנאלוגיה, כמעט בכל טיול בארץ או בחו"ל הקפדתי לפקוד בית קברות אחד או יותר. רק טבעי היה שבבוא היום אצטרף לעמותת "מנוחה נכונה" בכפר סבא ואקים את בית הקברות האזרחי בעיר. כמה שנים מאוחר יותר, כאשר גיליתי את קיומו של אתר המצבות הגדול בעולם "ביליון גרייבס", התנדבתי ומיד התחלתי לצלם ולתמלל והגעתי לאלפי מצבות: בבית הקברות האזרחי שהקמתי: "מנוחה נכונה", בבית הקברות הקטן של המושבים גני עם וירקונה, ובבית הקברות הגדול והישן של העיר הוד השרון ושל המושבים כפר מל"ל ורמות השבים.

תשאלו "ואתה, מה יהיה כתוב על המצבה שלך ?"

רציתי, בצחוק, שיהיה כתוב: "נולד במזל בתולה ומת מסרטן – חבל שלא להיפך . . ."

וברצינות - אני מאמין שאין צורך לבזבז ולזהם את האדמות של מדינת ישראל, לכן דאגתי שגופתי תישרף והאפר יפוזר באיזור הפיקניק של המשפחה.

ומה לגבי ההנצחה ? – בשביל זה אני כותב את הבלוג !

==========

קישורים:

### ביליון גרייבס

### סיפורו של מקום: בית העלמין במשמר העמק – אלי אלון, עיתונאי – מחלקה ראשונה

### לרשימת כל הסיפורים בבלוג