קיץ, 2010
משפחת
ורסנו נסעה לגרמניה. מוצי, טל, תום, שירה וגלעד ארזו מזוודות, השאירו את דודו הכלב
אצל השכנים ואת השקיית העציצים השאירו לנו ונסעו.
הם טיילו
בשבילי היער השחור עלו לאלפים, טיילו במכונית וברגל, שטו באגמים, נשמו אוויר צח
וחוו חווית גשמים באמצע הקיץ.
שבועיים
לאחר שחזרו לארץ, פנה אלי גלעד ואמר:
"סבא,
אתה מוכן ללמד אותי אידיש?"
"אידיש
???", נדהמתי, "מאיפה זה צץ לך?"
"כשהיינו
בגרמניה שמענו מילים מוכרות שאתה אומר לעיתים קרובות. אמא אמרה שזה באידיש ושזה
כמו גרמנית".
ניצלתי
את ההזדמנות ואמרתי: "קודם כל דע לך שאידיש כותבים באותיות עבריות. אין ניקוד
ולכן כמו בשפות הלטיניות הניקוד הוא
באמצעות אותיות. זה די פשוט: במקום קמץ ופתח כותבים את האות א', במקום צירה וסגול
כותבים את האות ע' והשאר זה בדיוק כמו בעברית".
לאחר
ההקדמה המלומדת התחלתי שולף כמה מילים וכמה ביטויים, עד שהגעתי לביטוי "בובע
מאיסעס".
"בובע
זה סבתא ומאיסעס זה מהמילה מעשיות או סיפורים והביטוי בעברית הוא "סיפורי
סבתא". אלה הם בעצם סיפורים שלא ברור אם הם קרו באמת או שהם פרי הדמיון",
הסברתי.
"מה
ההבדל בין סיפורי סבתא לסיפורי סבא ?", שאלה שירה, שהצטרפה בינתיים לשיעור
הראשון באידיש.
"אין
מושג כזה סיפורי סבא", עניתי, "כי כל הסיפורים של סבא, כולם קרו באמת".
"איך
מוכיחים את זה", שאלו.
"פשוט
מאוד", אמרתי, "יש אמרה ש"תמונה אחת שווה אלף מילים",
אני אספר סיפורים, סיפורי סבא, ולכל סיפור אוסיף אלפי מילים בתמונות. זאת
ההוכחה הכי טובה".
זה
היה הסיפור הראשון והנה ההוכחה: תמונה של טל וגלעד בגרמניה, כפי שמופיעה בדף
הפייסבוק של טל. באידיש היו אומרים על זה: "ארופ פון קופ" ובתרגום חופשי: "רד לי מהגב".
==========
קישורים:
