נסענו למשתלה. קנינו עציץ ענק עם סחלב גדול, צבעוני ויפה. כתבתי מכתב תודה מעומק הלב, מעומק הלב באמת. שלחנו את הפרחים והמכתב לביתה של ד"ר שפירא בצור יגאל. לימים סיפרה לי רוני, כי היא הצמידה את המכתב למקרר בביתה. כשהגיעה החותנת, אמו של בעלה, לבקר גררה אותה למטבח והעמידה אותה לקרוא את המכתב. "את רואה" אמרה לה רוני "כל הזמן את מתלוננת ושואלת למה החלטתי להיות אונקולוגית? – בגלל זה. בגלל מכתב שכזה!!".
בימים הראשונים להיותי נקי מסרטן, הפנו אלי ממכון
אלה עיתונאים אשר כתבו על נפלאות הטילים. הופעתי יחד עם רוני בשתי תוכניות שצולמו
באולפני טלוויזיה ועם ד"ר שכטר בשתי תוכניות שצולמו במשרדו במכון אלה.
המון זמן רצינו לאכול במסעדת כתית, מסעדה לעשירון העליון, בתל אביב. אחרי שלוש שנים, כאשר אני נקי מסרטן, צלצלו ממכון אלה להזמין אותנו לארוחה
חגיגית במסעדת כתית, ארוחה לשורדי מלנומה. בארוחה השתתפו מלבד השורדים גם הנהלת
בית חולים תל השומר וצוות מכון אלה. הייתה זו ארוחה מדהימה וטעימה שעל כולה ניצח
השף מאיר אדוני. המארחים היו חברי "מסדר אבירי הגריל".
מדי שנה אני דואג לעשות סי.טי. ולקבל פענוח בבית
הסרטן. מכון אלה גדל ועבר לקומת קרקע צמודה לבית הסרטן, המכון עבר למתחם גדול ומרווח
יותר. המכון שינה את שמו ל"מכון אלה לאימונו אונקולוגיה ע"ש אלה למלבאום",
יעקב שכטר הפך לפרופסור.
עברו שנים. מגיפת הקורונה נחתה עלינו. אני קורא
בעיתון שד"ר רוני שפירא נבחרה לעמוד בראש מכון אלה. אני מחליט לנסוע ולברך
אותה אישית ומגיע במקרה לטקס החילופין. קומת הכניסה מלאה באנשים בחלוקים לבנים
וכולם עוטים מסכות נגד הקורונה. קשה לזהות מי זה מי. לאחר מאמצים הצלחתי לזהות את ד"ר
רוני פרומר שפירא ולברך אותה על המינוי החדש. בעודי עומד בצד וטועם מהכיבוד, מזהה
אותי פרופ' יעקב שכטר, הוא קורא לי ומציג אותי לפני מנהל בית החולים כ"יקיר
המחלקה". ואז הוא ממשיך ואומר: "אתה יודע שעד היום, אני נוסע להרצות בכנסים
בכל העולם, עם דיסק של צילומי הבטן שלך!"
"אני לא מבין", אני עונה לו "למה לך
דיסק כשאתה יכול לקחת אותי!!".
==========
