רישיון נהיגה / שלום נוי

אוגוסט 1961

"לך תביא את הפורד לכאן !"

קרא לעברי גד רון, מרכז ענף גידולי תעשייה של קיבוץ כפר רופין.

היה זה היום השלישי לעבודתי בשדות הכותנה של הקיבוץ.

הצטרפתי לגרעין תומר לאחר שהגרעין בו הייתי חבר התפרק. בהנהגה הארצית של תנועת הנוער העובד אליה פניתי, לאחר פירוק הגרעין שלי, המליצו ואמרו: גרעין תומר הוא גרעין קטן, אך מאוד איכותי, הוא כולל חברים מקן חדרה, קרית אליעזר,חיפה וטבריה. הגרעין יעבור הכשרה בקיבוץ כפר רופין אשר בבקעת בית שאן ואמור להשלים את קיבוץ האון אשר בעמק הירדן.

ארבעה עובדים היינו בשדה הכותנה: גד רון ויהושע ליבנה מוותיקי ומקימי הקיבוץ, טרי המתנדב מארצות הברית ואני שזה עתה הגעתי. עסקנו בהשקיית צמחי הכותנה בשדה הענק. ההשקייה היתה בצורה מיוחדת במינה: צינור פלסטי רחב ביותר הוביל מים שנשאבו מ"נהר" הירדן שזרם בסמוך.
נהר במרכאות היה זה: רוחבו היה מטרים ספורים והמים בו היו מעטים. משאבה הונחה על שפת הנהר והמים שנשאבו היו מלאים בבוץ, עשב, עלים ואפילו דגים קטנים ושאר בעלי חיים ורמשים. תפקידנו היה להעביר את קו ההשקייה מערוגה לערוגה. אורך הערוגות היה מאות מטרים ולפני גלגול הצינורות על גלגלת  שהיתה מחוברת לטרקטור היינו חייבים להוציא מהצינור את הבוץ ושאר המציאות שהיו בתוכו. היתה זו עבודה קשה ביותר והחום הכבד של חודש אוגוסט בבקעת בית שאן עוד תרם את שלו.
אל שדות הכותנה ובחזרה לקיבוץ נסענו במשאית פורד קטנה וישנה, ההגה היה בצד ימין, כנראה חלק מגרוטאות הצבא הבריטי שעזב את הארץ. על המשאית הקטנה היה מיכל מים קרים גדול, שהבאנו איתנו מחדר האוכל.

"את הפורד ?" שאלתי, "אני ?"

"אנחנו צמאים, תעשה זאת מהר!" ענה גד.

הפורד היה במרחק ארבע מאות מטר מן הערוגה בה עבדנו. גד, יהושע וטרי ישבו בקצה הערוגה לנוח. גד ויהושע היו שתקנים ואילו טרי המתנדב מארצות הברית ישב ושר:

Jordan's River is deep and wide, hallelujah
You can't see the other side, hallelujah

(נהר הירדן עמוק ורחב- הללויה - קשה לראות את הצד השני - הללויה)

הוא שר את הגירסה שלו לשיר של הזמר הארי בלפונטה ולא הפסיק לצחוק: כמה "קשה" לראות את הירדנים שעובדים בשדה, מהצד השני של "נהר" הירדן העמוק והרחב.

לא ידעתי מה לעשות. מעולם לא ישבתי על כיסא הנהג של מכונית. מעולם לא נגעתי בגלגל הגה וברור שלא ידעתי איך מזיזים את הדבר הזה. הם ישבו רחוקים ולא ראו איך רעדתי בכל גופי. עליתי לרכב, חיפשתי ומצאתי את כפתור ההתנעה, לחצתי והפורד השמיע קול ונדלק. לא ידעתי איך להמשיך מכאן ומה לעשות – ישבתי ובדקתי את כל החלקים אבל הרכב לא זז. יהושע שאיבד את סבלנותו או שהיה צמא יותר, הגיע, סילק אותי מכיסא הנהג ואמר: בוא, תלמד. זה הגאז, זה הברקס, זה הקלאץ', כאן לוחצים, כאן מסובבים – זה היה שיעור הנהיגה הראשון והאחרון שלי.  

למחרת בהפסקת השתיה, אמר יהושע: "אתה כבר נהג ותיק – לך תביא את הפורד !".

חצי שנה היינו בהכשרה בקיבוץ כפר רופין. חצי שנה עבדתי בשדות הכותנה. חצי שנה נהגתי בפורד הישן ובטרקטורים של ענף גידולי התעשייה. לאחר השל"ת (שירות ללא תשלום) בכפר רופין ולאחר טירונות הנח"ל במחנה שמונים, יצאתי לחל"ת (חופשה ללא תשלום) כמרכז קן הנוער העובד והלומד בראשון לציון. הדבר הראשון שעשיתי בחל"ת היה לעשות רשיון נהיגה. לקחתי שבעה שיעורים בבית ספר לנהיגה בנתניה (לא היה לי כסף ליותר) וניגשתי לטסט. הייתי בטוח שנכשלתי – לא דומה נהיגה בשדות הקיבוץ לנהיגה ברחובות נתניה. מה רבה הייתה תדהמתי כאשר בדף שהודבק על לוח המודעות של משרד הרישוי הופיע שמי בין העוברים בהצלחה את הטסט.

"יש לך רישיון נהיגה" אמרו לי בהנהגה של תנועת הנוער העובד "לך, תשכור טנדר ותעביר את כל הציוד הנחוץ להפעלת מחנה הקיץ של התנועה".

"יש לך רישיון נהיגה" אמר לי שולקו, אבא של יעל "בוא, תסיע אותנו לבקר את בני הדודים הגרים בלוד, קשה להגיע אליהם באוטובוסים".

"יש לך רישיון נהיגה" אמר לי מרכז ענף הבננות בקיבוץ האון "קח את הטרקטור ותעביר את העגלות עם הבננות שקטפנו היום למרכז המשלוחים בצומת צמח".

"יש לך רישיון נהיגה" אמר לי מזכיר הקיבוץ כאשר ביקשתי ללמוד לנגן באקורדיון " קח טרקטור, סע לקיבוץ שער הגולן ותלמד לנגן אצל חיים ברקני".

חלום חיי היה לנגן באקורדיון. זאת הייתה הזדמנות. הקיבוץ נתן לי את האקורדיון של הקיבוץ וסידר לי מורה. לא סתם מורה: חיים ברקני (בקיבוץ שער הגולן קראו לו הניק). כבר אז חיים ברקני היה מלחין מפורסם אשר הלחין שירים רבים וידועים כמו: ביתי אל מול גולן, את תלכי בשדה, החיטה צומחת שוב, מותו של הקיץ ועוד רבים ויפים.
הבעיה הייתה שהייתי אחרי יום עבודה ארוך וקשה, יום עבודה שהתחיל בארבע לפנות בוקר והסתיים בארבע אחה"צ (זוכרים ? – יש לך רישיון נהיגה תעביר את הבננות לצמח). אם נוסיף עוד שעה נהיגה בטרקטור מקרטע מקיבוץ האון לקיבוץ שער הגולן, האצבעות לא בדיוק נשמעו לי. ישבתי אצל הניק בחדר, מחבק את האקורדיון והאצבעות מגמגמות. 
הניק היה מורה נהדר אבל זה לא עזר – לאחר עשרה שיעורים נפרדתי מהמורה, החזרתי את הכלי למחסן הקיבוץ וויתרתי על חלום הנגינה.

לימים שכנעתי את שלושת ילדנו ללמוד לנגן. הם למדו: מנדולינה, חלילית וחליל. הגשמת החלום שלי? או אולי בגלל ש"יש לך רישיון נהיגה".

הנכדים על הפורד בחצר קיבוץ כפר רופין

==========

קישורים:

### ציפורים בכפר רופין - 2016 - סרטון ביוטיוב

### Michael row the boat ashore, hallelujah - השיר במקור - סרטון ביוטיוב (הארי בלפונטה)

### חיים ברקני באתר ויקיפדיה

### לרשימת כל הסיפורים בבלוג