אביב 2009
עדה
חמודיס הייתה אישה אנונימית. לא הייתה לה משפחה, לא קרובה ולא רחוקה, לא היו לה
חברים ולא שום אדם משמעותי בחייה. בעודה בחיים ביקשה לתרום את גופתה למדע וכך היה: לאחר מותה, בגיל שמונים ושש, ולבקשתה הועברה גופתה של עדה למחקר לבית הספר לרפואה
באוניברסיטת תל אביב.
הטלפון
בביתי צלצל: "מדברת רחל מבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב, קראתי בעיתון
שפתחתם בית עלמין אזרחי ואני רוצה להעביר אליכם לקבורה, מישהי שתרמה גופתה למדע".
עברו רק שלושה חודשים מאז קיבלתי על עצמי את תפקיד יושב ראש עמותת "מנוחה נכונה כפר סבא". זה עתה זכינו במשפט נגד עיריית כפר סבא, אשר חייב את העירייה לגזור גזרה שווה: לחתום חוזה התקשרות עם העמותה שלנו כפי שחתמו (לילה קודם !) עם "חברה קדישא" ולתת ל"מנוחה נכונה" לעלות על השטח שהוקצה לה ולהתחיל לפעול, כפי שהתירה (שנתיים קודם !) ל"חברה קדישא".
הטרקטורים עדיין פעלו בשטח, היינו ימים ספורים
לאחר טקס נטיעת "עץ פינה" בהשתתפות ראש העירייה ושאר מכובדים, עוד לא היה
כביש גישה למקום ולא מגרש חניה. בקיצור, עדיין לא היינו מוכנים להפעלת בית עלמין.
רחל קראה בעיתון כתבה שהתייחסה לזכייה במשפט, כל השאר היו כותרות ומשאלות לב של
העיתונאי.
מה אני עונה לרחל ? מה עלי לעשות ?
לאחר מחשבות רבות החלטתי לקבוע עובדות בשטח: הרי אסור להוציא אדם מקברו - זוהי פגיעה בכבוד הנפטר!
"נקבור אותה בשבוע הבא", אמרתי לרחל "שלחי אלינו את גופת התורמת ביום שלישי".
למרבה הצער שכחתי, כי קבענו נסיעה משפחתית וקנינו כרטיסים לסיור בתערוכת "עולמות הגוף" בחיפה לאותו יום שלישי. זוהי תערוכה בינלאומית אשר הגיעה לזמן קצוב ל"מדעטק" בחיפה. מקורם של כל המוצגים בתערוכה מתורמים אשר בעודם בחיים, תרמו את גופם לצורך הצגתו בתערוכה, כל זאת מתוך רצון לתרום לחינוך לבריאות ולמודעות הציבור הרחב למערכות השונות של גוף האדם.
האם זה מקרי שאני מבקר בתערוכה העוסקת בחקר האיברים של גוף האדם, דרכי פעולתם ותפקודם בזמן ההלוויה של תורמת מסוג זה ?
ביום שני, יום לפני ההלוויה, בבית
העלמין שבהקמה, עשינו את שצריך לעשות: מדדנו במהירות את השטח וקבענו את מיקום הקבר,
חפרנו את בור הקבר מבעוד מועד, צוות הקבורה חיכה במקום והכל היה מוכן.
נסענו לחיפה. בזמן
הביקור בתערוכה מצלצל הטלפון: "מה לגבי הטקס ?" שואלים אותי אנשי צוות
הקבורה, לא דיברנו על זה.
"אין
בעיה" אני משיב "לאחר הורדת הארון אל הבור ולפני כיסוי הקבר, אחד מכם
יקרא את תפילת ה"קדיש", שהרי היא הייתה יהודיה. לאחר מכן תדאגו לקרוא גם את
תפילת "אל מלא רחמים", אבל את השורה בתפילה "המצא מנוחה נכונה"
תדגישו ותקראו פעמיים, למען יראו וידעו !".
סביב הקבר הראשון הקמנו את בית העלמין כולו. כל המדידות נעשו על פי מיקום הקבר, המדרכה ליד הקבר וכל הדשא בשטח - הכל נעשה לכבודה של עדה.
מספר חודשים לאחר מכן נקברה מעליה
תורמת נוספת וכך הפכה עדה חמודיס מאישה אנונימית ובודדה בחייה, לדמות מרכזית
ומכובדת בבית העלמין שלנו. לדעתי, היא אכן זכתה למנוחה נכונה.
### עמוק באדמה האזרחית - מקו
### תערוכת עולמות הגוף במדעטק חיפה
### טקס נטיעת "עץ הפינה" בבית העלמין (גלריה)
### לרשימת כל הסיפורים
