את הטיול לספרד ופורטוגל ביצעתי, כמדריך, מספר פעמים. אהבתי את הנופים, אהבתי את המורשת הספרדית ואת המורשת של יהודי ספרד ופורטוגל, אהבתי את התרבות והאמנות, אשר ניתן לפגוש בכל עיר, קטנה כגדולה, על פני תת היבשת הענקית הזו.
חברת "נתור" הישראלית, שהיא חברה גדולה ורצינית וחברת "אולטרמאר"
הספרדית, שהיא חברה ענקית ורצינית לא פחות, חברו יחדיו והכינו טיול בן עשרים יום,
כולל נופש באי מיורקה. זה היה אמור להיות מסלול נטול תקלות וכך אכן היה. ביקשו ממני
לבצע שני מחזורים של הטיול והסכמתי בשמחה, למרות השעות הרבות של נסיעה באוטובוס
והקילומטרים הרבים שיש לגמוע בין עיר לעיר.
במטוס מתל אביב למדריד, עברתי על פרטי הנוסעים במחזור הראשון של הטיול. חיפשתי,
כרגיל בכל טיול, תאריכים של ימי הולדת אשר חלים בין 28-6-1987 לבין 17-7-1987
ולהפתעתי גיליתי שהזוג ליילה ועזאת שוקרי מהכפר פרדיס התחתנו יומיים קודם וזהו ירח
הדבש שלהם. החלטתי לפנק אותם: את ארוחת הערב, בערב השני במדריד, אכלנו במועדון "לה
סקאלה". לפני הגשת הקינוח עצרה התזמורת את נגינתה, הכריזה על הזוג שזה עתה
נישא ולצלילי מוסיקה מתאימה נכנסו זוג מלצרים כשהם נושאים עוגת חתונה מדהימה – ארבע קומות
ובובות חתן וכלה מסוכר. הקהל באולם הגדול מחא כפיים וקרא קריאות "מזל טוב"
ואילו בני הזוג (ליילה בת 24 ועזאת בן 27) לא התרגשו ואף לא טרחו להודות. אני שייכתי
זאת לעובדה שזו היא הפעם הראשונה שלהם בחו"ל והם קצת בהלם.
בשיחת הפתיחה, עם הגיענו למדריד, בין שאר אזהרות המסע וכללי התנהגות במהלך הטיול,
ביקשתי להיזהר מהצוענים המתמחים בגנבות ובכיוסים. דבר נוסף שציינתי בשיחה היה, להימנע
משתיית מי ברז במדריד כמו גם בערים האחרות, במיוחד לאלה שיש להם רגישות יתר. מיד עם
צאתנו לדרך, באוטובוס ממדריד לעמק הנופלים, פנו אלי בני הזוג שוקרי והתלוננו על
כאבי בטן. שאלתי: "שתיתם מים מהברז ?", "מה פתאום", ענו "הרי
הזהרת לא לשתות, שתינו רק קוקה קולה ב"מקדונלד'ס" הצמוד למלון". "ושמתם
קרח בכוס?" – "בטח, הרבה, אנחנו אוהבים קרח", "איך וממה
מכינים את הקרח ?" כך אני. "לא חשבנו על זה . . ." כך הם.
זאת פעם ראשונה שלהם בחו"ל, הם עוד ילמדו.
באוטובוס ישבו לילה ועזאת שוקרי מאחורי הזוג דוד (בן 53) ורותי (בת 46) רול
מעפולה. בני הזוג רול לא היו נחמדים, לא התידדו עם אנשי הקבוצה, מלבד עם בני הזוג
שוקרי. גם כאשר עשינו רוטציה והתקדמנו באוטובוס, מושב אחד בכל יום, דאגו להישאר
צמודים. "הרביעיה מהצפון" כך כינו אותם אנשי הקבוצה.
הטיול התנהל כמתוכנן. נסענו מערבה עד צפון פורטוגל, חצינו את הגבול ונסענו דרומה עד ליסבון, בירת פורטוגל.
בליסבון בילינו את סוף השבוע. ביום ראשון, כאשר העיר סגורה ברובה, נסענו לסיור מודרך עם מדריכה נחמדה לסינטרה, אשטוריל וקשקייש. במהלך חצי היום באמצע הסיור פנתה אלי הנוסעת זהבה, בשמה של חברתה אהובה, עם בעיה אישית עדינה: חברתה קיבלה מחזור ואין לה אמצעים. פניתי למדריכה המקומית והיא צלצלה לביתה בקשקייש ובזמן שאכלנו ארוחת הצהרים הגיע בעלה עם טמפונים. התברר כי המידה לא התאימה לאהובה והיא ביקשה שוב את עזרתי. לאחר סיום הסיור, כאשר הגענו למלון, הסברתי לנהג את המצב ביקשתי את עזרתו ביקשתי שיסע אתי ועם אהובה לחפש בית מרקחת תורן (כזכור, היה זה יום ראשון). נסענו ברחובות ליסבון, יחד נכנסנו והתאמנו לגברת תחבושות הגייניות כבקשתה. מאחר והנהג אינו שותה במהלך יום העבודה, אני נוהג בדרך כלל להזמין אותו בסיום יום העבודה לשתות בירה קרה, בדרך כלל על חשבוני. כשחזרנו למלון אחרי מבצע "טמפונים לאהובה" ונכנסנו לשתות בירה בבאר, שאלה הגברת אם אפשר להצטרף. לא רק שלא הציעה לשלם עבורנו, לא רק שלא הודתה על המבצע, אלא אף לא שלמה על המשקה שלה ...
בתוכנית הטיול כתוב: ששה ימי נופש במלון על שפת הים. מיורקה הוא אי תיירותי
שאין רבים כמותו בעולם. אל האי מגיעים בין עשרה לשנים עשר מיליון תיירים בכל שנה
ויש באי אטרקציות תיירותיות רבות. אני מכיר את הישראלי המצוי: בטן גב לחוף הים יש
לו בישראל, למיורקה הוא בא כדי לבלות. עוד במלגה, לפי הטיסה לאי, הצעתי לקבוצה
תוכניות בתשלום לששת הימים: שוק הצוענים בפלמה דה מיורקה, שני טיולים בני יום כולל
ביקור בעיירה ולדמוסה המדהימה ביופיה ובמפעל לייצור פנינים במנקור ושני בילויי ערב
כולל ארוחות ומופעים במועדונים הכי שווים. כל אנשי הקבוצה נרשמו ושלמו לחלק
התוכניות או לכולם, היחידים שלא נרשמו היו חברי "הרביעיה מהצפון" בטענה
שאין להם כסף.
בבית המלון בו גרנו הייתה קבוצה גדולה מאוד של חברת "קשרי תעופה"
בהדרכתה של אילנה, כמו כן הייתה קבוצה גדולה לא פחות של חברת "באלי נסיעות"
בהדרכתו של גדי. את אילנה וגדי הכרתי מעבודה משותפת בהדרכה באי בשנים קודמות. כאשר
הגענו למלון היו השניים עסוקים בלובי, בהרשמה ותשלום עבור אירועים ולא הצלחתי להחליף
איתם מילה. לפתע גילתה אילנה שהארנק שהיה מונח לידה על השולחן נעלם. בארנק היה סכום
כסף רב מההרשמה לאירועים. החשד נפל, באופן טבעי, על צוענים מקומיים.
באותו ערב, במפתיע, פנה אלי דוד רול וביקש לרשום את חברי "הרביעיה
מהצפון" לכל האירועים. במפתיע עוד יותר, הם הוציאו למחרת, כסף רב בקניות בשוק
הצוענים. סיפרתי לגדי, שעבד בארץ כחוקר פרטי, על דוד רול שהפך בן יום מעני לעשיר
והחלטנו להעמיק ולחקור. שיתפנו את איש הביטחון של המלון והוא הזעיק את איש
התחזוקה. כאשר אנשי הקבוצה ירדו לים, "פרצנו" לחדרם של הזוג רול: כל
החפצים שלהם היו ארוזים במזוודת סמסונייט חזקה, נעולה, אותה לא הצלחנו במשך כשעה
לפתוח, למרות צרור המפתחות העצום של איש התחזוקה.
מפלמה דה מיורקה שטנו לברצלונה וגרנו במלון נחמד אבל ישן, אמנם הוא מדורג רק
בארבעה כוכבים אבל הוא שכן ממש על יד שדרת לה רמבלה היפה והתוססת. ארבעה ימים גרנו במלון,
שלא היה מפואר: החדרים היו קטנים יחסית, הריהוט היה ישן ומיזוג אוויר היה עייף.
לאחר יומיים במלון, בבוקר לפני העלייה לאוטובוס, לנסיעה למנזר מונטסראט, ניגש אלי מר
שוקרי הצעיר, התפרץ וצעק עלי בקולי קולות: "לאיזה בית מלון הבאת אותנו? המיטה
נשברה וישנתי שני לילות על הרצפה, וכל הלילה אני עצבני ומרביץ לאשתי. אני אכתוב
תלונה עליך כשנחזור לארץ !!". שאלתי אותו למה חיכה ולא פנה מיד כשזה קרה
ולמה הוא מרביץ לאשתו?, אבל הוא היה עצבני ולא היה עם מי לדבר. עוד באותו ערב
החליפו לו מיטה, אך היה זה הערב האחרון. למחרת טסנו מברצלונה לארץ.
כאשר הסתיים הטיול, אסף וועד הקבוצה טיפ למלווה (בונוס כלשונם), על המכתב המצורף היה כתוב:
|
לשלום נוי, אין מלים להערכתנו בשם הועד וכל הקבוצה, למרות חילוקי
הדעות בין האנשים בקבוצה. אנו מצרפים בונוס בשם האנשים הרשומים מטה, על
המסירות שלך אלינו והשירות הנפלא שנתת לכולנו. (-חתימות-) הערות: 1. משפחת רול, אהובה וזהבה שלמו מחצית הבונוס. 2. משפחת שוקרי לא רצה להשתתף היות ולא היה מרוצה
מהטיול. - - - - |
|
....בהמשך לתודות בע"פ המגיעות לך על חלקך
המירבי בהצלחת הטיול הנ"ל, להלן נוסח הברכה ורחשי הלב, על המאמצים שהשקעת,
כפי שהושמעו במסיבת הסיום שהתקיימה בברצלונה בערב 16.7.1987: 20 ימי טיול משותף זה שלנו - ביבשה באויר ובים,
הובלת אותנו לערים גדולות וקטנות, לעיירות ולכפרים קטנים ונידחים, ראינו מראות
נוף קסומים ונסענו בכבישים פתלתלים. סיפרת לנו גם על ההיסטוריה הנוצרית, אבל
החשוב הוא, שמצאנו פה שרשים. שמות כמו: יהודה הלוי, הרמב"ם ושמואל הנגיד -
מסתבר, אינם רק שמות רחובות, אלא אנשים שחיו ויצרו פה בספרד, ועדיין כאילו
מהלכים בסמטאות סביליה, קורדובה וגרנדה. יחד שתינו סנגריה (שמענו גם את המתכון), שמענו
פאדו, גם את הפלמנקו לא החסרנו - ומה עם ה"סון אמר" וה"אס
פוגארו" - אכן באמת ארועים מהנים. ראינו גם הרבה קתדרלות, הרבה מאוד אפילו. קטנות,
גדולות, עתיקות, בסגנון מאורי וזה של הרנסנס ועוד ועוד. שתיים מהקתדרלות לבטח לא נשכח -"אל קורט
אינגלז" וה"פראסיאדוס" - לא עתיקות, בסגנון מודרני, לא עם
עמודים, אלא עם הרבה מעליות, אבל - יקרות, יקרות... לא נשכח גם את האגווה-מינרלה - קונגז וסינגז
והתוצאות בשירותים - גם הן בהתאם - עם גז ובלי גז. הגורל זימן אותנו מכל קצוות הארץ לטיול זה, והיינו
כמעט מדגם מייצג של מדינת ישראל הקטנה שלנו - על העדות השונות, השכבות, המינים
והגילים. למרות שכל אחד וטעמו שלו, הרגליו ומנהגיו - התגבשנו לקבוצה טובה שגם
גילויי הבנה, שיתוף פעולה ועזרה הדדית לא חסרו בה - ועל כך יבורכו האנשים. ועל הכל מנצח במטה נועם ולא ב"מקל
חובלים" - שלום מלוונו המסור והדאגן - "בוקר טוב", פספורטים,
כרטיסים, כסף כבר הוצאתם מתחת לכר, למזרון או כל מקום אחר?! כדרכה של כל קבוצת בני אנוש, יש מבינינו אשר אולי
אינם כל כך מרוצים, או נדמה להם שהם מקופחים (למה?!) - אבל זו באמת הרגשה אישית
סוביקטיבית. בואו נשכח את כל הקטנות ונזכור רק, שהיה זה טיול
נפלא שכולנו צפינו לו - ונקווה שיבואו עוד רבים אחריו. נודה כולנו לשלום על
הסבלנות והתבונה שגילה, כמו גם על הסבריו המאלפים, על הזמן והמרץ שהשקיע להצלחת
טיול נחמד זה. שלום, ש-לום, שלום לקבוצה ושלום על כל בית ישראל. ב ה ו ק ר ה, חיה ומלאכי בוגדנובסקי העתק: הנהלת חב' נתור, תל-אביב. בשם הקבוצה. (מלאכי בוגדנובסקי, רח' יוכבד 20, חיפה). |
להלן המכתב השני:
|
24.11.87 לכבוד "נתור" חברה לנסיעות ותיירות תל-אביב. א.ג.נ, הנדון: טיול לספרד ופורטוגל מיום 28.6.78 הנני פונה לכבודכם בשנית בכדי לקבל את תשובתכם על
הטיול בו השתתפתי אני ואשתי כאשר נסענו לספרד ופורטוגל לירח דבש למחרת יום
נישואינו. התחתנו ביום 26.6.87 ונסענו ביום 28.6.87 לירח דבש עם חברתכם בתקווה
שיהיה זה הטיול של חיינו, טיול שלא נשכח מבחינת טיב והנאה ויופי ושירות טוב. אבל
לצערנו זה הטיול שלא נשכח מבחינת סבל ושירות לא טוב מצד החברה שאתה נסענו שהיא
"נתור" מדריך הגרוע שראינו אי פעם. אנכי ואשתי היינו בטיול הזוג הצעיר ביותר בו אני
ואשתי מתייחדים לראשונה, כך שהיינו צריכים לקבל חדרים הכי נורמליים אבל כל הטיול
קיבלנו החדרים הגרועים ביותר ככל שעברנו בית מלון קיבלנו חדר יותר גרוע, חדר
פינתי, חדר ליד המעלית, כל הלילה טריקות דלת ורעש מעלית, חדרים ללא מזגנים, לא
ראינו שום נוף מהחדרים, ובמיוחד החדר הגרוע ביותר בבית המלון של ברצלונה, כאן קיבלנו
חדר ללא מזגנים, פינתי, ליד המעלית חום 40 מעלות ומעל לכל מיטה זוגית שבורה. כאן
סבלנו קשה מאוד כל הלילה אשתי בכתה ואני התעצבנתי על החדר ועל אשתי שלא סבלה את
החום וכמעט במקום לפנק אותה "הרבצתי" לה. חיפשנו את המדריך שייטפל בעניין,
איננו! פניתי לקבלה אך ביום ה1- לא עזר ונאלצתי לישון (לא ישנתי) על הרצפה אשתי
הסתגרה באמבטיה!. על האמבטיה והשרותים זה לא אמבטיה זה סרחון וגועל
נפש. מגבות מסריחות לכלוך. הברזים מקולקלים לי נראה שחדר זה לא השתמשו בו 10
שנים. כנראה ששמרו אותו במיוחד בשבילי. המדריך לרוב הזמן נעדר שואל איזה חדר יש לו מקבל
מפתח ונעלם. יתר האנשים לא מעניין אותו איזה חדר קיבלו. לי נראה שהמדריך זו פעם ראשונה שהוא נוסע לספרד
ופורטוגל ואין לו מושג בטיולים. לא ידע שפה ספרדית או פורטוגזית כך שהיה לו
להסתדר יותר קשה מאשר המטיילים. האם זה הבטחה לטיול טוב של נתור? האם זה התמורה שמגיעה לנו בעד סכום הכסף הטוב
ששילמנו? במיוחד זוג צעיר בירח דבש? היעד היה נפלא אבל מחוסר נסיון של המדריך הפך
הטיול לגרוע. מה שעניין את המדריך זה שהוא יהנה מבחינת הטיול
בקבלתו נסיעה קבלת "מתנות-צד" מהחנויות, אוכל בחינם תמורת הכנסתנו
למסעדה אחת. ועוד !... לכן אנא אני פונה לכבודכם בבקשה לתת לי תשובה כנה
לכל הסיוט שהיה לנו בטיול הגרוע. בנסיעתי הבאה אני צריך לעשות לעצמי חשבון נפש
לפני שאסע אתכם. תודה מראש שוקרי עזאת כפר פרדיס |
אשת יחסי הציבור של חברת נתור נתנה לי את המכתב וביקשה תגובה. אמרתי לה שמתחת
לכבודי להגיב או להתייחס לסוג זה של תלונות.
==========
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה על השתתפותך בבלוג של שלום נוי.