חנוכה, חורף תש"ף
כבכל שנה בשנים האחרונות, מוזמנים חברים מגרעין תומר להדלקת נרות חנוכה אצלנו. שרים שירי חג מעלים זיכרונות ואוכלים. משנה לשנה אנחנו הולכים ופוחתים והברכה בסוף כל ערב שכזה, בכל שנה: "להתראות בחנוכה בשנה הבאה – באותו הרכב !".
גם השנה נפגשנו ונהנינו מאוד. עשרה ימים לאחר הפגישה השנתית ובלי שום קשר פרסמתי בבלוג שלי את הסיפור "רישיון נהיגה" (5 בינואר 2020). הסיפור מצא חן בעיני רבים וזכה לתגובות רבות.
מחלת הקורונה הגיעה לישראל וסגרה אותנו בבתים. זה התחיל מביטול חלק גדול מחגיגות פורים, נמשך ב"סגר פסח" בו אכלנו את סעודת החג מבודדים איש איש בביתו, עבור דרך המנגל של יום העצמאות אותו עשו רבים על המרפסות ועד ביטול מדורות ל"ג בעומר. נילי, חברתנו האהובה, נפטרה בעיצומם של ימי הקורונה. היא נפטרה לבדה בבית חולים ונמנע מאתנו אפילו להגיע להלוויתה.
בסוף חודש מאי, עם ההקלות בבידוד, החליטה משפחת ירון לקיים אזכרה וגילוי מצבה לנילי. בבית העלמין במושב לכיש, נשאו דברים לדמותה וסיפרו כי בחודשים האחרונים לחייה נרשמה נילי לחוג ציור, לסדנה לכתיבה יוצרת ולחוג התעמלות. על הדשא בחצר משפחת ירון, שם התכנסנו, הציגו את פרי עבודתה של נילי – בציור ובכתיבה.
מה רבה הייתה תדהמתי, כאשר דפדפתי בתוצרי הכתיבה שהיו מוצגים על השולחן, לראות את הסיפור הבא:
סדנת כתיבה מושב לכיש – נילי ירון – 08-01-20 רישיון נהיגה אחד מחבריי מימי הנח'ל והקיבוץ מזכיר במבנה הגוף ובתנועות הידיים הדיבור ובהבעות הפנים את ליאור שליין מהטלביזיה, הוא לא ממש דומה לו פיזית אבל זה הטיפוס. כל רגע בדיבורו מחויך ומגזים אבל תמיד מתקבלת התמונה הכללית ברורה ומדגישה את דעתו הפרטית. הוא הגיע אלינו לגרעין הנח'ל מאזור המרכז כאשר הגרעין שהוא היה שייך אליו התפרק וחבריו פנו להתגייס בחילות צה'ל האחרים, אבל הוא התעקש ללכת לנח'ל ולקיבוץ ונשלח אלינו ע'י ההנהגה הארצית של תנועת הנוער העובד שאליהם הוא פנה וביקש למצוא לו גרעין נח'ל אחר. היינו באחד מקיבוצי עמק בית שאן והוא סיפר לי שמצאנו חן בעיניו והוא החליט להישאר איתנו ואני זוכרת שהוא השתלב מיד בחברה. הוא סודר לעבוד בענף גידולי שדה בקיבוץ, והעובדים היו מרכז ענף בשם גד ועוד חבר קיבוץ בשם יהושע ומתנדב אמריקני שכל היום שר באנגלית שירי עבודה והללויה. הם עסקו בהשקיית צמחי הכותנה בעזרת צינור פלסטיק שלתוכו נשאבו מימי הירדן, הנהר היה צר ולא נ-ה-ר ממש והמים שנשאבו היו עם דגים, עלים ובוץ והעובדים נאלצו לנקות את הצינורות מהדרעק שהיה בתוכם לפני שהניחו אותם להשקייה על ערוגות הכותנה. לעבודה הם היו נוסעים ברכב פורד טראנטה מימי הצבא הבריטי.וביום השלישי לעבודה בהפסקת המנוחה כשכולם רוצים לשתות מים קרים שהיו בתוך הפורד שומע חברי שגד פונה אליו ואומר לו כך: לך תביא את הפורד קרוב אנחנו צמאים. לרגע הוא לא קלט שגד מדבר אליו והוא שאל אותו: אני? כן,כן אתה לך תביא אותו עכשיו. מה הוא שולח אותי? חשב לעצמו, אין לי רשיון נהיגה מעולם לא נגעתי בגלגל הגה ולא ידעתי איך מזיזים את הדבר הזה שנקרא אוטו אבל לא אמר את הדברים האלה לגד, והלך לקראת הפורד. הוא סיפר לי שהוא רעד בכל הגוף כשנכנס לפורד ואז שם לב שההגה הוא ימני. הוא חיפש ומצא את כפתור ההתנעה והפורד השמיע קול ונדלק ומכאן ואילך הוא לא ידע מה לעשות. יהושע שהתעצבן עליו כשראה שהוא מתמהמה, רץ לעברו סילק אותו מכיסא הנהג והסביר לו, זה הברקס, זה הקלאץ, פה הגאז, כאן לוחצים, כאן מסובבים וזה הרברס, עכשיו סע!! זה היה השיעור הנהיגה הראשון של חייו שם בשדות הכותנה של הקיבוץ. וכבר למחרת הוא הפך להיות נהג השטח של הפלחה, נהג בכל הטרקטורים לכאן ולשם והמשימות הלכו וגברו. אחרי הטירונות נשלח ע'י התנועה הארצית לארגן את קן הנוער העובד בראשון לציון והדבר הראשון שעשה זה ללמוד נהיגה, הכסף שהיה לו הספיקו לשבעה שיעורים שאותם עבר ומבחן הנהיגה הצחיק אותו ומיד קיבל משימות בהנהגת התנועה: יש לך רישיון נהיגה אז לך תשכור טנדר ותעביר את כל הציוד להפעלת מחנה קיץ לחניכים. יש לך רישיון נהיגה, אמרו לו קרובי משפחתו תסיע אותנו למשפחה בתל אביב, נמאס לנו להיסחב באוטובוסים. יש לך רישיון נהיגה, אמר לו מרכז ענף הבננות בקיבוץ האון קח את הטרקטור עם הבננות למרכז המשלוחים בצמח. יש לך רישיון נהיגה אמרו לו מהמדגה, קח את הג'נבייב תעמיס עליו את הדגים וסע לטבריה לתנובה, ולג'נבייב לא היה בכלל רישיון רכב. וכך כל הזמן הוא נשלח בכל מיני רכבים וטרקטורים לשליחויות ברחבי עמק הירדן ומחוצה לו כי יש רישיון נהיגה. אני כל כך צחקתי מהסיפור ומהתיאור שלו וביקשתי שיכתוב לי את כל סיפור המעשה כדי שאזכור אותו והוא נענה לבקשתי זאת. |
קטע
נוסף שצד את עיני היה על מירה'לה, חברתה הטובה של נילי, שנפטרה לפני שמונה שנים
וקבורה בבית העלמין של מושב לכיש לא רחוק מקברה של נילי. מירה'לה ונילי שרו בלהקת
מגפיים ובאזכרה השתתפו חלק מחברי הלהקה שאף שרו לכבודה ולזכרה של נילי.
הרבה שנים לפני
שמירה'לה ונילי היו חברות בלהקת מגפיים, הן שרו באירועים שונים בקיבוץ האון ובין השאר גם בחתונה שלי בקיבוץ. לשמחתי יש לי
הקלטה של שירי החתונה ולעיתים קרובות אני נהנה לשמוע את הקולות הצלולים של השתיים
שרות א-קפלה את "אהובי בנה לי בית בהאון". למרבה השמחה אני יכול גם לשתף
בקישורים לסרטונים.
==========
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה על השתתפותך בבלוג של שלום נוי.