לתגובות


יום שבת, 4 במאי 2019

גרמניה / שלום נוי

ספטמבר 2007

גם אנחנו נסענו לגרמניה. את יום הולדתי השישים וחמש החלטתי לחגוג בצורה מיוחדת: מצאתי באינטרנט כי בתאריך יום ההולדת שלי, שמונה בספטמבר, מתקיים מופע של זיקוקים, אורות זרקורים, אורות לייזר ומוסיקה על נהר הריין בגרמניה. המופע נקרא "הריין בלהבות". נרשמנו לשייט. השארנו את השקיית העציצים לטל ונסענו.

שכרנו יחידת נופש לשבוע ימים, לא רחוק מנהר הריין, והחלטנו לשלב ביקור בעיר הולדתו של אבי: דלמנהורסט.
האמת, אבא שלי, שהיה יקה אמיתי לא נולד בגרמניה, הוא הגיע לשם בהיותו בן שנה.

***

הכל התחיל כשסבא שלי, ירוחם פישל שטיינברוך, התחתן בשנת 1911, בעיירה רווה רוסקה, עם פרידה נויר שנולדה בעיר זו. המשפחה עברה לגור בעיירה פוטיליץ', שם גם נולד אבי, אריה לייב או כפי שקראו לו בגרמנית: ליאו.
סבא ירוחם פישל היה סופר סת"ם. גם אביו היה סופר סת"ם. דור שלישי לסופרי סת"ם בפוטיליץ'. הבעיה הייתה שבעיירה הקטנה לא היה צורך במקצוע הזה – כמה ספרי תורה ומזוזות צריך לכתוב בחודש? משפחת שטיינברוך התחילה להתפרנס מיצירת כלי חרס, ירוחם פישל קנה סוס ועגלה ונסע בין העיירות בסביבה ומכר כלי חרס שייצרו בני המשפחה.
המצב הכלכלי המשיך להיות קשה וירוחם פישל החליט להגר ולנסות את מזלו באמריקה.
הוא השאיר את פרידה ואריה לייבל התינוק בפולין ונסע ברכבת לעיר הנמל המבורג בגרמניה. בהמבורג עבד ירוחם פישל בעבודות שונות, הרוויח כסף לקניית כרטיסים לרכבת ושלח לפרידה מכתב וכרטיסי נסיעה ברכבת, כדי שיצטרפו אליו להמבורג. פרידה ואריה לייב בן השנה עלו לרכבת ונסעו להמבורג. בגבול, בכניסה לגרמניה נרשמו בשמה הפולני של פרידה: נויר. כך נקרא אבי אריה נויר כשם משפחתה של סבתא פרידה עד היום הזה.

פרידה הגיעה עם אריה לייב הקטן להמבורג, נפגשה עם ירוחם פישל ושמחה מאוד. הוא לקח אותה לנמל לראות את האוניה עליה יעלו וישוטו לאמריקה.
פרידה ראתה לראשונה בחייה את הים הגדול ונבהלה.
"אני על אוניה ששטה בים המפחיד הזה לא עולה", הכריזה. לא עזרו תחנוניו של ירוחם פישל היא התעקשה והוא ויתר.
ירוחם פישל, פרידה וליאו בן השנה עזבו את המבורג ועברו לגור בעיירה קטנה ששמה דלמנהורסט. בעיירה זו ניסה ירוחם פישל להתפרנס ממקצועו כסופר סת"ם. כמו בפולין גם כאן, מעט מאוד יהודים היו בעיירה וכמה תפילין ומזוזות כבר צריך?

אחרי הרבה שנים כתב אבי את זכרונותיו. בין השאר סיפר שכאשר פרצה שריפה בעיירה הסמוכה ונשרף ספר התורה בבית הכנסת, במשפחת שטיינברוך הייתה שמחה – סוף סוף יש פרנסה: כתיבת ספר תורה זה כסף טוב והרבה.
לאחר זמן קצר נולדה לפרידה וירוחם פישל בת: אתל פשה ובגרמנית פאולה. עכשיו צריך להאכיל עוד פה. לירוחם פישל לא הייתה ברירה ולפרנסתו נאלץ להתגייס לצבא האוסטרי. כעבור זמן קצר בצבא, הוא נפצע ונשלח הביתה להבריא ואז נולד בן נוסף: הרש חיים ובגרמנית הרמן. לא עברו שנתיים ועוד בן נולד: זמי. לאחר שפישל הבריא הוא חזר לצבא, אבל הרוויח מעט מאוד, הכסף ששלח הביתה לא הספיק והמשפחה סבלה מחרפת רעב.

ירוחם פישל היה בצבא ופרידה נשארה לבד בדלמנהורסט. היא מצאה מפלט מצרות היום בקריאת ספרים ובעיקר רומנים וסיפורי אהבה. היא נהגה לטפס על העץ בחצר ולשקוע בקריאה. פרידה מצאה חברה בעיירה, אישה עשירה בשם סאלי מימה פינק. למשפחת פינק הייתה חנות רהיטים ברחוב הראשי של דלמנהורסט ומצבה הכלכלי היה מעולה. מימה פינק השאילה לפרידה ספרי קריאה, אבל גם הייתה שולחת סלי מזון מהשוק לפרידה ולארבעת ילדיה.

***

הגענו לדלמנהורסט ולאחר שקיבלנו את החדר במלון יצאנו לשוטט ברחוב הראשי. לא נשארו יהודים בעיר, אף לא אחד, כולם גורשו על ידי הנאצים לפולין ושם רובם לא שרדו. כשעברנו ליד המקום בו הייתה חנות הרהיטים של משפחת פינק, ראינו אריחי ברונזה על המדרכה. על האריחים היו מוטבעים פרטי משפחת פינק ותאריך גירושם מהעיר על ידי הנאצים, לזיכרון / דראון עולם.








אריחי הברונזה לזכר משפחת פינק

ראינו את האריחים ברחוב הראשי וכעסתי: מדוע למשפחת פינק העשירה הקימו לוח זיכרון ולמשפחת שטיינברוך הענייה לא? למחרת בבוקר נכנסנו לעיריית דלמנהורסט. בעירייה קיבלו את פנינו בסבר פנים יפות, הראו לנו ספר נדיר של תולדות יהודי העיירה והסבירו לנו שאת אריחי הברונזה יוזמת המשפחה ומקימים אותם באמצעות מתנדב לא יהודי, אשר עושה זאת בכל רחבי גרמניה ואף נתנו לנו את פרטיו.

חזרנו לארץ. פניתי לדוד חיים והצעתי לו להציב אריחי ברונזה לזיכרון עולם ליד בית ההורים שלו שנהרס במלחמה ברחוב ברמר – הוא סרב. לעולם לא נדע מדוע.

==========


קישורים:

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תודה על השתתפותך בבלוג של שלום נוי.